האלחוטנים של צה"ל: "חיים של אנשים בידיים שלך"

שורשיו של גדוד "צמרת" - גדוד הקשר של אגף התקשוב הכפוף למטה הכללי בצה"ל, החלו לאחוז בקרקע אי שם בתקופת ההגנה והאצ"ל. עם קום צה"ל נטמעו חיילי הקשר ביחידות השונות בצבא ולאחר שנים ספורות הוא הפך לגדוד הקשר למשימות מטכ"ליות שמטרתו להעביר את אותות הקשר של צה"ל משדה הקרב לחמ"לים ולמפקדות של המטה הכללי. המשפט שאמר מפקד חטיבת הצנחנים, מוטה גור, במהלך מלחמת ששת הימים - 'הר הבית בידנו' - לא היה עובר בקשר ללא רכב הקשר ששימש כתחנת ממסר לפיקוד העליון של צה"ל. היחידה שברה את שיאיה במבצע אנטבה כשהצליחה להקים תחנת ממסר מעופפת על גבי מטוס בואינג ולהעביר בשנת 1976 במבצע יונתן את אותות הקשר באמצעות גלי רדיו מאנטבה ועד ל"בור" בישראל במרחק של 3,800 ק"מ.

פלוגת הקשר המוטסת של גדוד "צמרת" אחראית לסייע ליחידות העילית של צה"ל והכוחות המובחרים בפעילות שמתבצעת הרחק מאוד מגבולות המדינה. "האתגר המרכזי של הפלוגה המוטסת הוא להגדיל את טווח הקשר בין חדרי הפיקוד בעורף לחוליות שפועלות בשטח. היתרון שלנו הוא האפשרות לפעול ממטוס והחיסרון שלנו הוא תנאים טופוגרפיים קשים", מספר מפקד הגדוד, סא"ל זיו ויינברג, ומוסיף: "המטרה שלנו היא להעביר את אותות הקשר מכל מקום בו פועלים חיילי צה"ל למפקדים. תקלה בקשר יכולה להיות במובן מסוים להיות הרת אסון".

חיילי היחידה מתגייסים לאגף התקשוב לקורס מערכות קשר ותקשוב. המצטיינים בקורס נשלחים לבדיקות רפואיות כמו טייסים לכל דבר ביחידה לרפואה אווירית. לאחר שקיבלו אישור על כך שהם מסוגלים לטוס ולתפקד בתנאי אוויר דחוס הם עוברים מבחנים לעבודה תחת לחץ מאחר והפעילות מתמקדת בכלי טיס ממערך התובלה המשתנים בהתאם לתנאי המבצע. בתום ארבעה חודשי טירונות וקורס טכנולוגי הם עוברים לפלוגת הקשר המוטס בגדוד "צמרת". "במטוס רגיל יישבו צמד חיילים או חיילות שנושאים בתפקיד מפעיל או מפקח", מסביר סא"ל ויינברג.

"התפקיד שלהם באוויר הוא לבדוק שהמערכות עובדות באופן קבוע, לאתר קריאות מצוקה בקשר, לתת מענה כשיש תקלות במהירות האפשרית אחרת הפקודות הקריטיות של הלוחמים בשטח לא יעברו למי שצריך ומדובר כאן בחיי אדם".

מפקד המחלקה, רס"ר דניס, נחשב לאגדה ביחידה. מאחורי גבו הם קוראים לו "קרח". הוא לא מניד עפעף בזמן לחץ ותקלה באוויר, וידוע כקשוח מאוד בזמן ההכשרה. כשהוא מתחיל לדבר כולם משתתקים. "זה תפקיד התנדבותי. חייל שלא רוצה לשרת על המטוס לא יהיה כאן. אצלי נמצאים האלחוטנים הטובים ביותר. כל החיילים שלי מכירים את המכשור בעל פה ויודע לדקלם כל תקלה ואת המענה שלה".

כל החיילים בתור ההכשרה עוברים מבחני הסמכה באוויר ובקרקע ואלו שנכשלים ייאלצו להבחן בשנית. נכשל סדרתי יחזור להיות אלחוטן על הקרקע. "אם אני חותם עליהם הם לא מוכנים ל'מבצעון' קטן, אלא למלחמה. אני לא מתרגש מאף אחד מהם", אומר רס"ר דניס. "שימשיכו ללמוד עד שיהיו מעולים. כל אחד מהם יודע לטפל בים של תקלות ותחת לחץ. אני באופן אישי לא חושב על מלחמות אבל אם זה יקרה אתה תמצא את כל מי שיושב סביב השולחן הזה עובד מסביב לשעון ומרחף באוויר רחוק מהמדינה".

מרגע הפקודה עולה מטוס תובלה לאוויר ומערכות התקשוב שמפעילים חיילי הפלוגה יתחילו להעביר את אותות הקשר בצורה מוצפנת כדי שהאויב לא יחשוף את השיח בקשר ולא את מיקום הכוח. ייחודה של הפלוגה המוטסת היא שללא יכולתה לא ניתן יהיה להעביר את הקשר על הקרקע או בים והאוויר למרחקים ולכן היא מלווה פעילות מיוחדת מחוץ לגבולות המדינה באופן קבוע.

סמל ניב, אלחוטן ותיק מבני ברק, נחשב לאחד החיילים הוותיקים בפלוגה. הוא יושב לצד דניס כשהוא לבוש בסרבל טיסה עם סמל היחידה. מלא בביטחון עצמי הוא מספר שהוא בכלל סובל מפחד גבהים. "כל אחד מחויב במסגרת הקורס לצנוח. זה היה פשוט מפחיד. אבל אתה חייב לעבור את זה כי אנחנו פועלים באוויר ואם חלילה קורה משהו אז הצניחה היא סוג של כלי הצלה". לדבריו, "הכוח שלי שותף לתדריך בין אם מדובר בשייטת 13 או סיירת מטכ"ל שפושטים על מקום כדי שיידעו לאן פניהם מועדות. הם חלק בלתי נפרד מהמשימה". מסביר המג"ד בראיון ומציין שאחד מרגעיה הבולטים היו בין היתר במבצע 'שירת הצפצפה' שכונה גם 'אסון השייטת' מהלכו פשטו בשנת 1997 כוחות של שייטת 13 יעד חיזבאללה בלבנון ובהיתקלות עם מחבלי חיזבאללה נהרגו 12 לוחמים. האלחוטנים של הפלוגה נטלו חלק בהעברת הקשר מעומק לבנון למטה הכללי שעקב אחרי המבצע.

סמל ניב מסביר שהעבודה באוויר קשה מאוד במיוחד כשאתה נדרש לעבוד עם מסיכה בשל הטיסה בגובה רב, "רק כשאתה באוויר, גבוה, רחוק מהגבול ושומע את התוכן שעובר בקשר אתה מבין שחיים של אנשים תלויים בידיים שלך. אם לא תדע לפתור תקלות בזמן אמת - וכמה שיותר מהר - עלול לקרות אסון. אתה מציץ החוצה ורואה פיצוצים. אתה מבין שאתה רחוק מהמשימה רק לכאורה אבל אתה תנאי הכרחי לביצוע המשימה. תחשוב שכל רגע שאין להם קשר אין להם אוזניים. הם חירשים. זה מלחיץ. אם אנחנו לא נתקן את זה אף אחד לא יכול לעזור להם", הוא מספר.

האלחוטנים מספרים כי רוב הפעילות תמיד מגיעה בהפתעה והיא הופכת לשגרה ביחידה. 75% מהזמן הם בפעילות, מה שמעיד על היקף הפעילות של יחידות העילית בצה"ל, ו-25% מהזמן הם באימונים כדי לשמור על רמת כשירות גבוהה. לכן הם מתבקשים להסתובב עם תיק אישי קבוע שבו יש נעליים, מדים, וסרבל טיסה למקרה הצורך, להיות זמינים ולהגיע לתוך ארבע שעות לבסיס היחידה.

לטענת האלחוטנים, משימת השמירה על המכשור ותיקון התקלות בזמן אמת במטוס נשמעת לכאורה פשוטה אך בפועל היא מלווה בתנאים מאוד מורכבים. דניס, שנחשב לאלחוטן המוטס הכי מנוסה ביחידה נזכר כיצד חווה הוא את מלחמת לבנון השנייה. "אתה באוויר עסוק בלהתבונן על המכשירים. שומע שהפקודות עוברות. מזהה תקלות ומתקן. רק שלא ייווצר מצב שמג"ד צועק בקשר ובגלל תקלה מורכבת המ"פ שלו לא ישמע. פתאום אתה שומע פעם ראשונה את המילה 'הרדוף' (הרוג, א.ב). זה לא נעים ואתה נדרש לתפקד ולפקד. אחר כך אתה שומע בקשר על 'פרח' (פצוע, א.ב) עשרות פעמים. שום דבר לא מעניין אותך ברגע שיש תקלות. אתה צריך לתת מענה לכוחות שנלחמו בבינת גב'ל ובדרך לליטאני", הוא מספר. "המפקדים צרחו בקשר מכל מיני סיבות. אתה במטוס למעלה מבין מצוין ואומר לעצמך בלב 'אם אני מפשל הלך על אותו פצוע. אם כוח הסתבך והמידע לא עבר למי שצריך פישלתי בגדול. במשמרת שלי זה לא יקרה. אני עושה את הכול שזה לא יקרה. הלב מפמפם ממש מעט אבל אין 'פאקים'. אם אני אפשל יהיו עוד 'הרדופים'. הדבר היחידי שמקל עליך שזה שאתה יודע שאחד 'הפרחים' יצא משטח אויב לשטח ישראל".

מפקדת הפלוגה, סרן שירן, מדגישה כי חלק מההכשרה שעובר האלחוטן המוטס בנוסף להכשרה בתחום הטכנולוגי ותנאי מזג אוויר קשים, כוללת הכשרה מנטאלית. "האלחוטן שומע בקשר את הצרחות של הלוחמים, מפקדים מקללים, הכוח מותקף, פצועים שזועקים לעזרה. זו לא חוויה נורמלית. יש חיילים שלוקחים את הביתה מתקשים להיפרד מהקולות. בשונה מחייל על הקרקע, מדובר בחייל שנמצא באוויר, ויש לו את עצמו וזהו. כולם עסוקים במשימות".

בעקבות קושי משמעותי שעבר אחד האלחוטנים המוטסים במהלך המשט הטורקי והסיוע שהתבקשה היחידה להעניק ללוחמי שייטת 13 הוחלט להוציא אותו לחופשה ארוכה. "זה אירוע לא פשוט לשמוע את כל הקריאות לעזרה. את הצרחות. להתבונן למטה ולראות שמכים את הלוחמים. שתוקפים אותם באלימות קשה. מאירוע שאמור היה להסתיים במהירות זה הפך לשדה קרב ותאמין לי שלשמוע קשר במצב כזה זה אירוע קשה מאוד עבור חייל", סיפר דניס ולאחר שקיבל סימן ממפקד הפלוגה הוא החליט לשתוק ולא להרחיב.

קרן, אלחוטנית מוטסת, שמדגישה כבר בתחילת השיחה שאין אף הבדל בין חיילות לחיילים ביחידה למעט האופן שבו מתפנים על המטוס, מבקשת להדגיש שהאירועים שתוארו רק ממחישים שקור הרוח של האלחוטן הוא חלק משמעותי במשימה המבצעית. "אתה שומע בקשר מה הם מתכוונים לעשות על הקרקע ופתאום אתה רואה את זה מתחרש מול העיניים. אתה מרגיש חלק מזה. הקולות והתמונה מאפשרים להם להבין ממש טוב כמה אתה חשוב. אם המידע לא יגיע למפקדה או לכוחות לא ידעו איך לטפל בזה. לא יידעו מה קורה בשטח. זה נשמע פשוט אבל טעויות שלנו עלולות לחשוף את הכוח על הקרקע. יש לנו חשש שהאויב יפרוץ את הצופן ששומר על הקשר או חלילה שאנחנו נעלה בקשר בזמן שהם הכריזו על דממת אלחוט. אתה חלק מהכוח. מפקד הכוח יודע שאתה קיים ומרחף מעליו".

כלי הטיס של חיל האוויר פועלים תחת מגבלות משמעותיות בשנים האחרונות לאור העובדה שחיזבאללה, ארגון חמאס ושאר ארגוני הטרור באזור רכשו טילי נ"מ מתקדמים שמאיימים על כלי הטיס ומקשים על דפוס הפעולה שהיה נהוג בפעילות המבצעית. "יש איומים על כלי הטיס ואנחנו פועלים באזורים מאוימים אבל אני סומכת על צה"ל הגדול שאם יורים עלינו יהיה לנו גיבוי שישמור עלינו", אמרה קרן.

"אנחנו לא מתעסקים בזה יותר מדי .לכל אחד יש את המשימה שלו ואם כל אחד יתרכז בה הכול יהיה בסדר", דניס מתערב בשיחה וצוחק, "פעם פגע בנו ברק. זה נשמע הזוי. ראיתי את הפיצוץ במנוע. זו הייתה תחושה ממש לא נעימה. זה ממחיש רק חלק מהחוויות שאנחנו עוברים, ולכן מי שלא מספיק טוב לא יגיע לפלוגה המוטסת. מי שלא ממושמע, לא מקצועי ולא עומד בתנאי לחץ לא יהיה אצלי. בטיסה אתה עובר תנאים מאוד מורכבים. יש טיסות שמרוב כיסי אוויר אתה מתפחלץ ומקיא את הנשמה. אין ייאוש בשמיים. זה מה שאני מחנך. בסוף אנחנו הגורם היחידי והבודד שמסוגל לעזור ללוחמים על הקרקע. תזכור שאני תמיד אומר להם 'אם מצוין זה אפשרי, טוב מאוד לא מספיק'".

לקריאה נוספת:
רואים רחוק: הצצה ליחידה שמביטה מלמעלה על איראן
האחת ויחידה: דירוג היחידות המיוחדות בצה"ל
הצצה לסיירת יעל: "צריכים להיות הטובים ביותר"

לפניות לכתב: amirbohbot@walla.com