ספר על אמא טאליבן מעורר סקרנות במדינות ערב

"תהי לי אמי קברי", רומן הביכורים של עורך הדין הישראלי יאיר נהוראי, שקיבל השראה מסיפור אמא טאליבן, מסעיר את העולם הערבי. באופן חריג מאוד הוצאות ספרים במדינות ערב החלו לגלות עניין בתרגומו. ביום ראשון בשבוע שעבר אף שידרה רשת אל-חורה האמריקאית כתבת מגזין על הספר למיליוני צופים במצרים, ירדן, סוריה, עירק, איראן ומדינות ערב נוספות. בכתבה, שהועלתה ליוטיוב, צפו עד כה 60 אלף בני אדם.

לא רק מדינות ערב גילו התעניינות בסופר הישראלי ובספרו שראה אור בנומבר 2011. גם "ניקולאי ורלג", אחד מבתי ההוצאה לאור המכובדים ביותר בגרמניה, כבר הספיק לתרגם את הספר ולהוציאו לאור. בנוסף, משרד הרווחה רכש את הספר באופן מאורגן עבור חוקרי ילדים והמרכז הישראלי לנפגעי כתות שם אותו ברשימת ספריו המומלצים.

"ותהי לי אמי קברי" מגולל את סיפורו של ילד חרדי בן שש בצל משטר האימים של אמו, ומלווה אותו עד גיל 16. זהו אינו ספר רגיל. הוא כתוב במבנה של ספר שירה, עם שורות קצרות ורמיזות רבות. נהוראי בחר לספר את סיפור חייו של הילד בגוף ראשון. כלומר, קולו הפנימי מספר לקורא על מה שעובר עליו, דרך תיאור מחשבותיו ותחושותיו. כל פרק מציג שנה נוספת בחייו, וכך מלווה הקורא את הילד בהתפתחותו כצופה מן הצד. בתחילת הספר המשפטים קצרים, תמימים, כמעט לא מודעים לעצמם. בפרקים המתקדמים, השפה נעשית מורכבת יותר, לצד התפתחותו של הילד, שהפך לנער.

אימאן חדאד, מגישת התוכנית הפופולארית "אליום" של רשת "אלחורה", ראיינה את עורך הדין וסיירה איתו במאה שערים, המקום המסוגר והדתי ביותר בירושלים, ואולי בארץ בכלל. במהלך הכתבה, ששודרה ל-26 מיליון צופים במדינות ערב השונות, מרואיינת אישה חרדית שנשאלת על הערכים הדתיים שלה. היא מספרת שמבחינתה נותנים לה כבוד כשאוסרים עליה לשבת ליד גבר - דבר שגרר תגובות נלהבות מהצופים הערבים ששיבחו את "צניעותה" "וערכיה".

"העורך הראשי של התוכנית בוושינגטון, אל אמין אל פאקי, שמע על הספר הזה ושאל אם אפשר לראיין אותו", חדאד מנסה להסביר את ההתעניינות החריגה. "תתפלא לדעת כמה הדתיים אצלכם דומים לדתיים אצלנו - הערכים מאוד דומים, דת זה דת. זה משהו שמאוד עניין אותי להביא לצופה הערבי, את הצד הפחות מדובר של החברה הישראלית".

אילו תגובות קיבלת?

"אנשים נדהמו לגלות שיש דבר כזה בכלל. צפיתי תגובות של פחד אבל אנשים מאוד התעניינו כי זה משהו שפתאום דמה להם. בין אם אנשים מתנגדים למדיניות הישראלית או לא אנשים רוצים לדעת וללמוד, בעיקר אם זה דומה לתרבות שלהם. 'נשות טאליבן' זה משהו שאנו רגילים לראות במדינות ערב ביום יום. לדעת שדבר כזה נמצא גם בישראל זה דבר לא צפוי והתחושה שאנשים קיבלו לפתע מישראל היא זהות ולא רק שונות. זה משהו שאנו פחות מכירים בחברה הישראלית שהיא יחסית מודרנית ומערבית ובשבילי באופן אישי זו הייתה חוויה מרתקת".

עורך הדין נהוראי נודע כמומחה בכל הקשור לייצוג חרדים בבירה - מאנשי הכת של אליאור חן, החרדי אשר ירק על החיילת באוטובוס, החרדי ששרף דגל ביום הזכרון, ועד אלחנן אסתרוביץ', שחירב אתר יד ושם. אלה הם רק מקצת מלקוחותיו. לעיתים נראה כי כל עבריין העוטה כיפה שחורה לראשו יודע כי אחת הכתובות הפופולריות ביותר לייצגו תימצא במשרדו שברחוב רמת הגולן. אך אולי אחד הסיפורים שעשה לשמו כנפיים יותר מכל היה ייצוגה של "אמא טאליבן", סיפור שדומה שיצא מגבולות המדינה ופתח לשכנינו פתח נדיר על התרבות הישראלית.

למרות שמדובר בהתמודדות ראשונה עם הוצאת ספר, המילה הכתובה לא זרה לנהוראי. לפני עשור הועסק נהוראי בתור כתב ועורך מספר מקומונים. במשך שלוש שנים הקדיש נהוראי ארבע שעות ביום והוציא גרסה ועוד גרסה ועוד אחת, עד שנבחרה זו המוכרת שיצאה לאור. "את הספר כתבתי בבית הקפה 'הבלו הול' ומסעדת 'אדום' כשהמלצרים והמלצריות בתפקיד המבקרים. ולזכותם ייאמר שהם לגמרי עודדו אותי. עבורי, כתיבת ספר שונה לגמרי מכל כתיבה אחרת. לפעמים נדמה לי שזה סוג של דיבוק, רצון שהוא חזק ממך, שמשתלט עליך. טיוטה הובילה לטיוטה וזה מה שיצא. לא תכננתי את זה מראש. רציתי שהספר יהיה בגוף ראשון, שידבר אל הקורא ללא מתווכים, ללא פירוש מורכב של המציאות. היה לי חשוב שבכל נקודה שיפתחו את הספר, גם אם יקראו רק את אותו עמוד – יקראו סיפור שלם".

ואכן, בשעת כתיבת שורות אלו, נהוראי נמצא בעיצומו של רומן שני, השייך גם הוא לעולם המשפטים. "אני לא חושב שאפשר להסביר את הצורך בכתיבת ספר. זה מנוגד לכל מחשבה כלכלית כי אין בזה כסף - וזה גם מנוגד לכל רציונל של השקעת זמן. ובכל זאת הצורך חזק מדי. לשמחתי יעקב מאור לשעבר בכיר באחד העיתונים הגדולים הסכים לערוך את הספר והוא עשה עבודה נפלאה וסייע רבות".

עד כמה הספר קרוב למציאות?

"הספר דמיוני. התהליכים הרגשיים של הנער שייכים למרחב הספרותי. אני מודע לפיתוי לעשות הקבלה בין הסיפור המשפטי לגיבור הספר, אבל זאת איננה המציאות. מלבד השראה אין בין הילד בספר ל'בן טליבאן' כל קשר. עורכי דין, במיוחד פליליים, זה ע?ם שמספר סיפורים. אנו שומעים את לקוחותינו ועושים כמיטב יכולתנו לאתר איזה נרטיב של סיפור בתקווה שסיפורנו יתקבל טוב יותר אצל השופט מסיפורו של הקולגה שמנגד".

מדוע דווקא הסיפור של אמא טאליבן נתן לך את ההשראה לכתוב?

"אולי זאת הקיצוניות שמשכה אותי" הוא מהרהר. "יש כאן שילוב של הקצנה דתית, דמויות לא רגילות, סביבה של כת, והכל מתרחש בבית. עצמת האירועים, חריגותם והעומק שלהם גרמו לי לתהות איך זה לגדול בבית כזה, ואיך נפש שורדת, אם בכלל, באקלים דחוס כל כך. בספר אני מנסה להתחקות אחר איזו שהיא דמות של ילד ספרותי ועובר איתו, מגיל ילדות את כל ההתבגרות בסביבה הבלתי אפשרית הזו".

אתה יודע להסביר את ההתעניינות החריגה מאוד של העולם הערבי בספר שלך?

"אני לא מבין את זה" הוא מודה בפסקנות. "נדהמתי שפנו אלי, וגם משום שבראיון ציינתי שזה אירוע שיכול לקרות בכל מקום ובכל דת. אני לא רוצה שהספר שלי יהפוך לפלטפורמה לשנאת חרדים או יהודים, ולכן טרחתי והדגשתי שמדובר בסיפור על משפחה אחת, יוצאת דופן, שבהחלט לא מייצגת את נשות הטליבאן, נטורי קרתא או העידה החרדית".

עם צאת הספר, מספר נהוראי שקיבל תגובות מגוונות: "אחותי, למשל, אמרה לי שהיא לא מבינה מה אני רוצה להגיד, האחיינית שלי, שהיא חוקרת נוער, דווקא אהבה ואפילו מאוד, וזה די משקף את התגובות, די קיצוניות משני צדי המתרס. כאלה שאהבו וכאלה שלא מבינים מה אני מנסה להעביר. אולי התגובה המעניינת ביותר היא של צעיר חרדי שאמו כלאה אותו בביתו משך 15 שנה שהתקשר לבקש עזרה לאחר ששמע על הספר. בסופו של יום, עבורי לפחות, החוויה שווה הכל ".

גוודאת איברהים, איש עסקים באבו גוש ובעל "מסעדת אבו גוש" סיפר כיצד הספר השפיע עליו: "זה ספר מרתק ומתאים במיוחד לעולם המוסלמי ועוד יותר לארצות ערב שם דת האיסלם שולטת. זה ספר שמראה את הקיצוניות, מראה את ההשפעות של הפנאטיות. כל אדם שחיי בחברה דתית ומסוגרת, מזדהה באופן כמעט מיידי עם גיבור הספר - הילד שמדבר אליך בגוף ראשון, כאילו שהילד שבך קופץ אליך מהעבר ומזכיר לך את שעברת. אני הזדהיתי עם כל מילה וגם מאוד התרגשתי. זה משקף את המצב כיום ברוב מדינות ערב, באופן מדויק, כאילו שמו ראי. תוסיף את זה לעובדה שהכותב הוא ישראלי והרה לך הסיבה מדוע הדבר מסעיר כל כך הרבה מוסלמים. הזדהות שבאה מהמקום הכי לא צפוי, מהאויב".

גוודאת הידוע בקשריו עם אנשי אנשים, רוח, פוליטיקה ותקשורת במדינות ערב מנסה למצוא לספר מתרגם. "דיברתי עם כמה אנשים בעולם הערבי שכבר שמעו על הספר, בעיקר אנשי רוח ותקשורת אבל מלבד הכתבה ששודרה ברשת אלחורה עוד לא ראיתי שזה קיבל ביטוי כמו שצריך, אבל אני מחכה לתשובות. בהתחשב בכך שהכותב ישראלי זה לא יהיה קל אבל אם אתה שואל אותי אני אופטימי. בינתיים הספר תורגם לגרמנית ומראה מכירות יפות ואני מאמין שבסופו של דבר נראה אותו בגרסה ערבית משום שהחיים בעולם האיסלאם דומים מאוד לחיים במאה שערים, זה חומר שיש צורך בו וחבל שרק מוסלמים שיודעים עברית או גרמנית יוכלו ליהנות ממנו".

את הספר ניתן לרכוש באופן פרטי אצל נהוראי בליווי הקדשה אישית

לפניות לכתב: talk2yaira@walla.com