כל ישראלי יודע כי יש הכרח לכסות על גירעון של 39 מיליארד ש' כדי להרחיק את ישראל מקפריסין. כל אחד מוכן לשאת בנטל, בתנאי שירבץ על כתפי שכנו, לא שלו. מערכת הביטחון? - לא. החינוך? - לא. הבריאות? - לא. הפטור ממס למקבלי פנסיה? לא. אז מי יטה שכם לצמצם את הגירעון? כולם. זאת אומרת איש לא.
במשרד האוצר חייבים לאסוף את המיליארדים החסרים כאיסוף ביצים עזובות, אחד ועוד אחד. נערי האוצר ערמו על שולחנם מאות או אלפי סעיפי הוצאה ויבררו במה אפשר לקצץ. גם יקיימו מגעים עם מי שמועמדים לשאת בנטל. יאיר לפיד החל בכך אמש במפגשו עם עופר עיני. גם מזכ"ל ההסתדרות לא יניח לקצץ, ויש לו יד על הדק תותח השביתה במשק - זה שיתוק הנמלים והשארת האשפה במקומה וסגירת בתי הספר והאטת הטיפול הרפואי. הכל חרות בתודעת הציבור.
אתמול התנהל הדו?קרב הראשון. עסקן הסטודנטים אורי רשטיק ציטט בכיר במשרד האוצר, שחשף את הכוונה להעלות את שכר הלימוד במוסדות האקדמיים. מייד שלף לפיד הכחשה רועמת בפייסבוק וסגנו מיקי לוי גימגם בכנסת הכחשה, שאינה יותר מפסק זמן.
כן או לא? - לא חשוב. המדינה תוצף בשבועות הקרובים במאות ידיעות כאלה. כל מי שידונו עימו על הרעת תנאיו יפרוץ ממשרד האוצר אל כלי התקשורת לקבול ולהתבכיין, לעתים בצדק ולעתים מתוך פינוק.
לא לאשר, לא להכחיש
אם לפיד ימשיך במה שהחל אתמול, הוא ייאלץ להכחיש כל מידע. מבחינה פורמלית דבריו נכונים, הרי טרם הוחלט כחוק על הקיצוץ. אך מבחינה מעשית הקיצוץ כבר יצא לדרך, ומי שחושש להיפגע ממנו ורוצה לבולמו מקים קול צעקה.
אם לפיד יתמיד במלאכת ההכחשה הוא יילכד ברשת כמי שאינו דובר אמת. מפני שלפחות בחלק מהמקרים הממשלה אכן תאשר את הקיצוץ, שכן אלמלא כן לא יימצא כיסוי לגירעון. יש גם אפשרות אחרת, שהוא ירצה להישאר אמין והכחשתו תמנע את הקיצוץ הנחוץ. שתי האפשרויות גרועות.
לפיכך אם מדובר בפוליטיקה חדשה כדאי לנהל את המאבק לפי כללים חדשים: על האוצר להודיע מראש כי לא יאשר ולא יכחיש אף לא ידיעה אחת, נכונה כשגויה. בחדרי חדרים יתנהל מאבק, אבל הממשלה לא תנקוט עמדה עד שלא תתקבל החלטה מוסמכת. כך, לפחות, תישמר אמינותו של שר האוצר בשבועות מורטי העצבים של הדיון על התקציב הבא.