בחיפוש אחר אנשי הפלדה

מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר שהלכה שלשום לעולמה, היתה אשת הברזל. היא והנשיא האמריקני רונלד רייגן היו מהסמלים של שנות ה?80 של המאה הקודמת במלוא תפארתם. תאצ'ר הקרינה נחישות ועוצמה עם אלגנטיות של ליידי בריטית אמיתית. היא ביצעה רפורמות מבניות קשות ביותר בכלכלה הבריטית, אך הן היו בגדר המקלות שלא היתה ברירה אלא להשתמש בהם, והם שהצילו את בריטניה ואחר כך הובילו אותה לשגשוג כלכלי.

טרם עלייתה של תאצ'ר, בריטניה של שנות ה?70 היתה האיש החולה של אירופה. אולי מעט כמו יוון של ימינו. אך עם כל הכבוד ליוון, בריטניה היתה בתחילת המאה הקודמת האימפריה ששלטה ברחבי תבל. היא עמדה מול הנאצים וניצחה עם בעלות הברית את מלחמת העולם השנייה.

אז איך הידרדרה כלכלתה למצב כל כך מסואב? משק שבו ועדי העובדים פותחים בשביתות על ימין ועל שמאל? מדינה שבה הכל הולאם והיא משלמת משכורת לחלק אדיר בציבור?

לאיש שהתחיל את הזוועה הכלכלית הזאת קראו קלמנט אטלי, ראש ממשלת בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא היה מחליפו של ווינסטון צ'רצ'יל. דרך אגב, צ'רצ'יל כינה את אטלי "כבש בעור של כבש". אותו אטלי היה סוציאל?דמוקרט של ממש. הוא קיבל מדינה שהופגזה בלי סוף על ידי הנאצים אך לא נכבשה על ידם. המתכון שלו היה - הלאמה.

במקום לנסות לתת ליוזמה החופשית להניע את גלגלי המשק, הוא הלך על אימוץ המודל הקיינסיאני. הוא פירק את האימפריה הבריטית בתוך שנים בודדות, אחר כך הלאים כמעט את כל מה שהצליח. תחשבו על חתונה בין עופר עיני לשלי יחימוביץ', והשושבין הוא דב חנין. אצל אטלי הכל נבלע על ידי הממשלה, ה"אמא הרחומה". הוא כמובן היה מי שהתחיל במסורת זו, ואותה מסורת הלכה והסתאבה במשך שלושה עשורים עד לעלייתה של תאצ'ר. התוצאה היתה מפולת כלכלית. רק הרפורמות הקשות מאוד של תאצ'ר הצליחו להוציא את בריטניה מהמשבר הקשה של שנות ה?70.

המורשת של תאצ'ר היא לעשות את הדבר הנכון. לא להירתע ולהשתדל להסתכל אל האופק בשעה שמנווטים ספינה גדולה כמו כלכלה לאומית. ישראל של 2013 זקוקה בדחיפות לרפורמות מבניות חסרות תקדים. אנחנו צריכים שדרוג לגברת הברזל. צריכים אנשי פלדה ולא את החלופה האדמדמה, שאולי אפשר לקרוא לה מר עגבנייה.

הרבה דברים תקועים אצלנו והופכים לפצצות כלכליות מתקתקות: הפנסיה של עובדי חברת חשמל עולה כמו חוב לאומי של כמה מדינות באפריקה, חובות חברת חשמל בכלל כבר נושקים ל?80 מיליארד שקלים, הפנסיה של אנשי הקבע בצה"ל היא פצצה מתקתקת לא פחות, נמלי הים דורשים תחרות של ממש בצורת נמל ים נוסף ואולי גם הפרטה מלאה, והרשימה ארוכה. צריך אומץ, משום שמנהיגות כלכלית שתצליח לטפל בסוגיות כבדות המשקל האלה - למרות הביקורות שיעלו פה ושם - תצליח בסופו של דבר לעזור לטפל בסוגיות שנראות לא קשורות, למשל: תחרות, יוקר המחיה וכמובן הצמיחה של המשק.