בלכתה אתמול (שני) לעולמה גרמה מרגרט תאצ'ר למיליונים רבים בעולם לומר כל אחד בשפתו משהו ברוח הלחן "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?"; כמו אשת הברזל ההיא.
מחצית בני עמה שנאו אותה, אבל כל בני עמה ידעו כי היא יודעת לאן היא מוליכה אותם. המחצית האחת סברה כי היא מובילה למקומות של "מים רעים", אבל כולם ידעו כי זה טוב ממדיניות של "מים עומדים".
היא היתה אשת ריב ומדון, אך אסכולה מודרנית שלמה נרשמה על שמה בעולם השמרני. כבר כשרת החינוך שלפה את ציפורניה. היא ביטלה את מפעל החלב לילדים, ומיליוני הורים שנאו אותה. תחת זאת בנתה בתי ספר גדולים ומרווחים ומתקדמים, ומיליוני ההורים השונאים הפכו לאוהבים.
זו היתה הפעם הראשונה באנגליה שאחרי מלחמת העולם השנייה שבה יושמה מדיניות שטענה כי יש להעניק לנצרכים חכה ולא דג, סירת מנוע ולא לחם חסד. ייתכן שהיתה אכזרית מדי כלפי החלשים ויכלה לנהוג במתינות ובאיזון, אבל כל יריביה פיטפטו את עצמם לדעת, לבלי דעת. היא הצילה בדרך הקשה - צודקת או פחות - את כלכלת כל האומה הבריטית.
תרמה אפילו לפמיניזם
תאצ'ר גם החזירה את הכבוד הלאומי למגרש המדיני. ייתכן כי אילו ביקשה ארגנטינה להפוך את איי פוקלנד למה שבבואנוס איירס מכנים מאלבינס, היתה בריטניה מוותרת על האתר הזניח בקצה האימפריה. אבל ארגנטינה ביקשה לכפות זאת במהלך חד?צדדי, ולא הבינה מי היא הגברת מלונדון אשר שיגרה את הצי אל מעבר לאוקיינוס כדי להניף מחדש את הדגל הבריטי.
אילו "מגי" במיטבה התגוררה עדיין בדירת ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10, ואילו מצאה בבית הלבן שותף כרונלד רייגן, לא היה מחמוד אחמדינג'אד מעז להחציף פנים כלפיהם כפי שהוא נוהג במנהיגי המערב, 2013. גם הוא היה זוכר את איי פוקלנד, כפי שצפון?קוריאה היתה מתרסנת אילו ידעה כי גנרל בדמותו של דגלאס מקארתור ניצב מולה על קו הרוחב 38 כמו ב?1950.
הכמיהה לתאצ'ר אינה דווקא למדיניותה הכלכלית והביטחונית, אלא לדפוס ההתנהלות שלה. זו ערגה לנחישותה, לתחושה כי לעולם תתייצב מול יריבים סוערים ולעולם לא תתחבא מאחורי גבו של מישהו אחר בזירה. היא תרמה אפילו לפמיניזם שהיה זר לה. לספרי ההיסטוריה תיכנס אשת הברזל כמי שאמרה בלעג כי אחרים - מן הסתם פוליטיקאים גברים - מוכנים לחזור בהם, אבל "הגברת הזאת", כפי שכינתה את עצמה, לא תעשה "סיבוב פרסה".