לברוח מווילנה הנאצית עם עבודת הדוקטורט במזוודה

יפה נדל שניפיצקי, אמה של יו"ר מרצ חברת הכנסת זהבה גלאון, הלכה לעולמה לפני שנה בגיל 89. בתור בת הדור השני לזוג הורים ששרדו את השואה, חזרו לליטא ופולין אחרי המלחמה ועלו לישראל בשנת 1960, גדלה גלאון בילדותה על סיפורים מהתקופה ההיא, בה נאלצה אמה, בהיותה בת 14, לברוח מביתה בעיר וילנה שבליטא מפני הכיבוש הנאצי. בארבע השנים בין 1941, אז החל הכיבוש הנאצי בליטא ועד סוף המלחמה ב-1945 שהתה אמה של גלאון באוזבקיסטן.

את מה שעבר על אמה, יפה, במלחמה, הכירה זהבה גלאון מאז היתה ילדה: איך נאלצו בני המשפחה לנטוש את ביתם שבווילנה, גוררים בקפידה מעט ציוד שהחליטו לקחת לדרך, איך יפה היתה אחראית להחזיק ביד כל הזמן את אחותה, דודתה של זהבה, שהיתה חירשת-אילמת, מחשש שתתנתק ממנה. איך חזרו לליטא אחרי המלחמה, ללא ההורים שמתו מרעב בזמן הזה, והצליחו למצוא את האח בנימין נדל, שנלקח ב-1940 (אז שלטו הרוסים במדינה, ע"נ), למחנה עבודה בסיביר.

אך דווקא לאחר שהלכה לעולמה יפה, בשנה שעברה, גילתה ח"כ גלאון את סיפורה המרגש של אמה, הודות לחברים שהגיעו לניחום אבלים. כיצד סיכנה את חייה וחזרה לבית הנטוש בווילנה על מנת להציל את עבודת הדוקטורט של אחיה, הדוד של זהבה.

בזמן המלחמה שירת אביה של זהבה, אריה, כחייל בצבא האדום. אמה, יחד עם דודתה, סבה וסבתה נמלטו לטשקנט, בירת אוזבקיסטן, שם שהו בשנות המלחמה. "רוב היהודים ברחו לאוזבקיסטן, מקום שאליו הגרמנים לא הגיעו. יהודים התחילו להתנקז לאזור אוזבקיסטן. השנים עברו עליהם ברעב. מדי פעם הצליחו למצוא עבודות מזדמנות", מספרת גלאון בשיחה עם וואלה! חדשות.

"הם נמלטו לאוזבקיסטן, עברו כברת דרך ארוכה, ובאיזשהו שלב אמי נזכרה בעבודה הדוקטורט שדוד שלי כתב, טרם נלקח למחנה מעצר בסיביר, על שפות שמיות עתיקות", מגוללת גלאון את סיפור משפחתה. "היא אמרה להם שהיא חייבת לחזור ולהביא עוד מזוודה". כך חזרה יפה לבדה עד לעיר וילנה, שכבר היתה תחת כיבוש נאצי ומלאה בחיילים גרמנים, לבית שאותו המשפחה נטשה, והניחה במזוודה את העבודה על מאות העמודים שלה. "כמובן שהעבודה כולה היתה בכתב יד והיה זה העותק היחיד שלה, ללא גיבוי כלשהו. אמא שלי לא סיפרה לסבא וסבתא שלי מדוע היא מבקשת לחזור, כיוון שלא היה סיכוי שהיו מאפשרים לה לסכן את חייה בשביל להביא את העבודה", מוסיפה גלאון.

במשך ארבע שנות מלחמה היטלטלה המשפחה באוזבקיסטן, עם כמות מצומצמת ביותר של ציוד הכרחי בלבד. המזוודה של אמה של זהבה היתה מלאה בדבר אחד: עבודת הדוקטורט של הדוד בנימין נדל, עליה שמרה מכל משמר בכל מקום שאליו הגיעה המשפחה.

"הסיפור המדהים הוא שדוד שלי השתחרר, חזר לווילנה ולא עלה בדעתו שכל עבודת המחקר שלו נשארה", מספרת גלאון. "בדרך-לא-דרך הם נפגשו. הוא עבר ממקום למקום לחפש אותם דרך מכרים משותפים. לקח למעלה משנה עד שאיתר אותם, ואז היא נתנה לו את המזוודה עם אותה עבודת דוקטורט. הוא פרסם אותה בפולין, הכירו בעבודת הדוקטורט שלו והוא נהיה מומחה בעל שם עולמי בתחומו. הוא לימד אחר כך בפולין ובצרפת, ולאחר מכן בארה"ב, וכיום, בגיל 93, הוא חי ומתגורר בניו יורק. לפני שנה נסעתי אליו ושמעתי את כל הסיפור, לראשונה, גם ממנו".

בשנה שעברה, כאמור, יפה הלכה לעולמה בשיבה טובה. בזמן השבעה, היא מספרת, קיבלה שיחת טלפון מרגשת מראש הממשלה, בנימין נתניהו. "זה היה מאוד ראוי להערכה. דיברנו ביום ששמעתי את הסיפור לראשונה. סיפרתי לו את הסיפור, ואמרתי לו: "אתה חושב שאתה מכיר את כל הסיפורים ופתאום אתה מתוודע לעוד סיפור". ראש הממשלה כל כך התרגש מהסיפור שהוא דיבר איתי על זה מאז וסיפר את הסיפור לאחרים במספר הזדמנויות. זו היתה שיחה מרגשת, הסיפור שסיפרתי לראש הממשלה על אמא שלי", מסכמת גלאון.