באיראן מביטים בפיונגיאנג ומחייכים

בימים האלה רואה העולם עד כמה יכולת גרעינית של מדינה לא מבטיחה לנו באמת שקט מפניה, להפך. הגרעין אינו בהכרח ערובה לשקט. צפון קוריאה מנצלת את יכולתה הגרעינית כדי להסלים את המצב. ובטהרן, בינתיים, רואים ומחייכים. שיחות הגרעין שנערכו בקזחסטן רק קידמו את איראן למצב שבו נמצאת היום צפון קוריאה. משטר מופרע עם גרעין. העולם, הפעם, לא יוכל להגיד לא ידענו.

צפון קוריאה אמנם הרגילה אותנו לרטוריקה אלימה, אבל היום אין בירה בעולם שלא לוקחת ברצינות את איומיה. ההצהרות של קים ג'ונג און גם מלוות במעשים: חידוש פעילות הכור ביונגביון, תזוזת טילים בליסטיים בחוף המזרחי ופנייה לנציגויות זרות להתקפל מפיונגיאנג. אפילו הפרשנים הרציניים ביותר בעולם לא מתעלמים מכל תסריט אפשרי. אפילו גרעיני. אם שר ההגנה האמריקני עד לפני כמה שבועות, ליאון פאנטה, מודה כי לארצו אין תמונה מדויקת של המצב - אז למי יש? לסין?

סין היא שחקן מרכזי במשבר שלפנינו. בייג'ין היא ללא ספק המפתח לחידה הצפון?קוריאנית. דומה כי הסינים, הבייביסיטר של פיונגיאנג מבחינת הקהילייה הבינלאומית, כבר לא מצליחים להשתלט על קים ג'ונג און. הדרמה מתרחשת בחצר האחורית שלהם. האמריקנים מופתעים בינתיים מהיכולת של צפון קוריאה לתמרן באין מפריע. יגיע השלב שבו הסינים לא יהיו מרוצים. לסין ולארה"ב אין באזור אינטרסים זהים. לסין יש גם בעיות משלה עם יפן (סכסוך האיים שגלש לפסים לאומניים). לכן בטירוף הצפון?קוריאני יש גם היגיון. תמרון בין המעצמות.

בייג'ין חייבת לקבל אחריות במשבר הזה. היא לא רוצה בקריסת המשטר הצפון?קוריאני. היא לא זקוקה לנהירה של פליטים צפון?קוריאנים לשטחה. היא גם לא זקוקה להתקרבות נוספת בין דרום קוריאה לארה"ב. פיונגיאנג אמנם מנותקת משאר העולם, אולם זה לא אומר שהיא לא יודעת מה קורה סביבה. הגרעין שברשותה מאפשר לה להפחיד את כולנו, ונוסף על כך היא מנצלת את הפילוג שיש היום בין השחקנים האזוריים כדי להתקדם.

כמה דמיון יש בין הסיפור הקוריאני לסוגיית הגרעין האיראנית. גם בקוריאה היו לנו שיחות ה?6 שלא באמת תרמו, בדיוק כמו שיחות ה?6 פלוס אחת (איראן) שהיו לנו בקזחסטן.

אין ספק כי יש יתרון גדול בלהיות אופטימיים. לפני כ?20 שנה קלינטון היה בטוח בכך שהחל בתהליך נורמליזציה עם צפון קוריאה. אובאמה רוצה להאמין בנורמליזציה עם איראן, אבל למשחק הזה יש כללים משלו.