הבטחות כלכליות מסוכנות

אנחנו כועסים, ובצדק, כשפוליטיקאים מפרים הבטחות לבוחר, אך פעמים רבות מזלנו הוא שהם אינם מסוגלים לעמוד בדיבורם.

הנה, לדוגמה, כמה הצהרות של חברי כנסת חדשים: איציק שמולי מהעבודה אמר כי יפעל להגדלת סובסידיות לסטודנטים, שאותם ייצג עד לאחרונה. הוא לא הביא בחשבון שהנהגת סובסידיות כאלה תגרום לסטודנטים נזק כבד בעתיד. כשהסטודנטים יעבדו וישלמו מסים, הם יצטרכו לממן סובסידיות לדורות הסטודנטים הבאים, שיהיו רבים בהרבה. הם ישלמו בריבית על מה ששמולי "השיג" למענם.

טענתו של שמולי שהוא איננו מקדם אינטרס סטודנטיאלי סקטוריאלי, אלא רודף "צדק חברתי" (שאיש אינו מסוגל להגדיר), סייעה לו לבנות קריירה פוליטית. אבל איזה "צדק חברתי" נעשה כשבני עניים, הצריכים לסייע בפרנסה במקום ללמוד באוניברסיטה, נאלצים לממן ממסיהם את קידום הקריירות של סטודנטים שמרביתם ממשפחות משגשגות? ולמה להתחשב במחר כשאפשר לקבל היום משהו "חינם," כמו "חינוך חינם" - הבלוף הגדול המכריח הורים לממן במסים גבוהים חינוך כושל ולאחר מכן להוציא עוד הרבה כסף ל"השלמות" כדי לתקן את הנזק שחינוך ה"חינם" גורם?

ומה עם הדרישה ל"שוויון בנטל," שבפי רוב הח"כים החדשים היא חסרת משמעות? האם יש באמת שוויון בנטל, אפילו בין המגויסים? האם חייל בקריה נושא באותו נטל כחייל קרבי, והיכול להיות שוויון אמיתי בין מי שנולד בסביון למי שגדל בשדרות? ובכלל, האם יש אפשרות להשיג "שוויון" בעניין כלשהו כשבני אדם, יכולותיהם וצורכיהם שונים כל כך? הרי אפילו את השוויון בהזדמנויות ואת השוויון הראוי מאוד בפני החוק כמעט אי אפשר, לצערנו, לממש.

הח"כים החדשים לוקים, כרוב הישראלים, באשליה כי בכוחה של הממשלה לנהל משק ולהיטיב עם העם, אף על פי שממשלות ישראל אחראיות לעובדה שהמשק המקומי, בעל ההון האנושי הטוב בעולם, שהושקעו בו יותר מ- 300מיליארד דולרים, הוא משק שאינו מסוגל לשלם לעובדיו המיומנים אלא שכר עלוב שאינו מאפשר לגמור את החודש.

אפילו ח"כ אראל מרגלית, יזם מצליח בעברו, מאמין שהממשלה יכולה להניע "תוכנית השקעות, צמיחה ותעסוקה," ומתעלם מהניסיונות החוזרים וכושלים לפתח את הנגב והגליל בהוצאות עתק, שרובן ירדו לטמיון. כשממשלות מנסות לפתח מקומות בהזרקה מאסיבית של כסף, הוא מחולק, בסופו של דבר, לפי צרכים פוליטיים ל"מחוברים" ולמפעלים כושלים. מפעלים מוצלחים מופלים לרעה ובמקום פיתוח יש כיסוח.

ובכלל, האם פקידי ממשלה ואקדמאים, "מומחים" ככל שיהיו, מסוגלים ליזום ולנהל עסקים? והאם הסקטור הציבורי מגן באמת על האינטרס הציבורי (שקשה להגדירו כי לקבוצות שונות אינטרסים שונים, לכן יש פוליטיקה?) אך ח"כים חדשים, כמיכל רוזין ממרצ, דוגלים ב"עצירת ההפרטות" (שאף פעם לא נעשו בארץ; תהליך מכירת הנכסים בפרוטות, שהגביר את הריכוזיות במשק, נגד את מטרת ההפרטה, שהיא ביזור הבעלות ועידוד התחרות.( התנגדותה להפרטה נובעת לא מכישלון ההפרטה, שלא היתה, אלא מאידיאולוגיה סוציאליסטית, המאמינה שממשלה דואגת לאינטרס הציבורי ואילו הסקטור הפרטי "נצלן" (בישראל זה נכון, כי אין בה סקטור פרטי תחרותי). השלטת הפוליטיקה על המשק רק יוצרת ביורוקרטיה ומונופולים, המרוששים את העובדים.

כמעט כל ה"חדשים" אפילו ח"כית מוכשרת כאיילת שקד מהבית היהודי, סוגדים לפרה הקדושה של שמירה על ההוצאות המנופחות על החינוך והרווחה. הם מתעלמים מהעובדה שמשרד החינוך והביורוקרטיה הנפוחה והיקרה שלו רק מכשילים את החינוך. והאין הם יודעים שהרחבת מערכת הרווחה הבזבזנית, שחלק הארי מהוצאותיה הוא על ביורוקרטיה ענפה ולא על סעד לעניים, מחייבת גביית מסים גבוהים, המעכבים את הצמיחה, מפחיתים את התמריץ לעבוד ואת השכר ומרחיבים את מעגל העובדים הנזקקים לסעד?

ח"כים נכבדים, אנא ראו איזה הרס גרמה ההתעלמות משיקולי כלכלה במדינות רבות, והואילו להתחשב בהם. כוונות טובות בלבד, בלא אחיזה במציאות, רק יגרמו למפולת כלכלית, בייחוד כשהמשבר הכלכלי העולמי הצפוי יכה בישראל.