פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לפיד, גברת כהן וזריעת האשליות

      אל השיח הציבורי הישראלי הצטרפה זה עתה הגברת כהן מחדרה. חביבתו של שר האוצר יאיר לפיד, המבקש לדאוג לה ולמשפחתה. הזקנה מהמסדרון בבית החולים נפטרה מזמן, במסעודה משדרות איש לא מתעניין משום שלא היה לה כסף לכרטיס נסיעה לשדרות רוטשילד בתל אביב, ואם אלוהים אוהב את העניים - שיפרנס אותם בעצמו, ושלא יעשה זאת על חשבונה של גברת כהן, שמשתכרת עם בעלה רק 20 אלף שקלים בחודש.

      לפיד כותב את האמת ומגלה את צפונות מחשבותיו בפוסטים שאותם הוא מפרסם מעת לעת ברשת החברתית, זו שהשימוש המחוכם בה סייע לו להצליח בבחירות. לפיד היה הראשון להפנים כי במחאה החברתית של קיץ 2011 יש פוטנציאל אלקטורלי נכבד; סוג של קולות נודדים כמו רוחות מדבר שנמצאות בתנועה. כשכולם נרדמו בשמירה מתוך הנחה כי המחאה דעכה, לפיד הבחין כי היא מבעבעת מתחת לפני השטח ועתידה לפרוץ בבחירות.

      יאיר לפיד בישיבת סיעת מפלגת יש עתיד בכנסת, פברואר 2013 (יואב דודקביץ')
      מגלה את צפונות מחשבותיו ברשת החברתית. השר לפיד (צילום: יואב דודקביץ')

      כל מי שעיניו בראשו שם לב כי מחאת רוטשילד אינה זעקתם של עניים חסרי מזון, מזור או מרפא. זו היתה מחאתם של צעירים חסרי מנוח, המשתכרים לא רע יחסית למשכורות הממוצעות. דיירי האוהלים היו בסך הכל תפאורה תקשורתית למחאת מעמד הביניים הגבוה.

      לפיד - שלו?חם של בני המעמד הבינוני הגבוה, בוגרי המחאה - מבקש לדאוג לקהל בוחריו. הם מצפים ששר האוצר שלהם יפחית את נטל המס, הוצאות המחיה, עלויות הדיור וכרטיסי הטיסה לחו"ל, יוריד את מספר ימי המילואים שהם אמורים לשרת, ורשימת הציפיות עוד ארוכה. התקוות של מעמד הביניים מלפיד הן לגיטימיות. מי לא יחתום בשתי ידיים על הורדת יוקר המחיה. השאלה המרכזית היא מי ישלם את המחיר ומניין יבוא הכסף. קל מאוד לשאול "איפה הכסף?" - קשה מאוד למצוא אותו. הוא לעולם לא נמצא מתחת לפנס של שר האוצר.

      זריעת אשליות וקצירת משכורות

      בישראל חיים עשירים מופלגים, רובם לא מוכרים והם מתרחקים מהתקשורת כמו מאש. אלה שקוראים עליהם ורואים אותם על המרקע - עוצמת עושרם כגובה חובם. העשירים השקטים יודעים לכלכל את צעדיהם, וכבר יותר מ?60 שנים ששלטונות המס אינם מצליחים לגבות מהם מס אמת.

      בישראל מצוי הון שחור השווה בהיקפו להון הלבן. כל אזרח יודע כיצד ההון השחור מתרבה, הוא פוגש אותו בכל צעד ושעל, אך מעבר לאמירות בדבר הצורך להיאבק בו - ההישגים אינם גדולים. מלחמה בהון שחור לא עושים באמצעות קו הצדק. בלי להיות מומחה בנושאי ביטחון, בטוחני שרבים שותפים לדעה כי במערכת הביטחון, בעיקר בתחומים שאינם צבאיים, יש הוצאה ענקית של כספי ציבור. שנים נעשים ניסיונות לצמצם את תקציב הביטחון, אך איש אינו מצליח לגעת בתחומים שבהם יש בזבוז ממש.

      מעבר לסיסמאות ולרצון הטוב של שר האוצר, יתברר חיש מהר כי מעמד הביניים הנמוך והגבוה יישא בסופו של דבר בנטל הקיצוצים ההכרחיים. לכן כדאי לא לזרוע אשליות בטרם העובדות והמספרים נבדקים לעומקם ומולידים מדיניות ברורה. זריעת אשליות מסוכנת יותר מקצירת משכורות.