היאנקיז עשו זאת שוב

מאת שרון אבא

היאנקיז עשו זאת שוב, זעקו הלילה השדרים ברחבי ארצות הברית.
אכן היאנקיז זכו שוב באליפות, השאלה היא האם מישהו מופתע מכך.

היאנקיז הוכיחו כי גם בבייסבול יש עונה רגילה ויש פלייאוף. הקבוצה סיימה את העונה הרגילה עם 87 ניצחונות בלבד, לצורך ההשוואה את העונה הראשונה ברצף האליפויות הנוכחי סיימו היאנקיז עם 114 ניצחונות, ונראה היה כי השנה תהיה לנו אלופה חדשה. בפגרת האול סטארס הקבוצה עדיין פיגרה אחרי הטורונטו בלו גייס במספר משחקים. אך בחלק השני של העונה היא הבטיחה לעצמה את המקום הראשון בבית המזרחי וכרטיס לפלייאוף תוך ניצול העובדה שיריבותיה בבית המזרחי של הליגה האמריקאית, טורונטו ובוסטון, נקלעות אף הן לחולשה מפתיעה. היאנקיז הגיעו לסיבוב הראשון של הפלייאוף עם המאזן הנחות מבין הקבוצות שעלו.

בסיבוב הראשון הם פגשו את האוקלנד אתלטיקס עם יתרון ביתיות ואלמלא סידור שלומיאלי של המנג'ר של אוקלד ייתכן וטור זה לא היה נכתב. אוקלנד הגיעו למשחק המכריע בביתם, אך במקום לפתוח עם הזורק המוביל שלהם טים הארדון, נאלצו לפתוח עם גיל הרדיה שכן הארדון שיחק במשחק מספר 3. היאנקיז הסתערו על הארדון כבר בסיבוב הראשון עם 6 נקודות והבטיחו את עליית קבוצתם לגמר הליגה האמריקאית מול סיאטל. הקשיים נמשכו גם בסיבוב זה כאשר היאנקיז מנצחים את סיאטל 2-4 בטוב משבעה משחקים. את הסדרה ניצחו החובטים אשר הצדיקו את הכינוי המפציצים מהברונקס.

ניצחון 7-9 במשחק מספר 6 הבטיח את העלייה לוורלד סירייס מול היריבה העירונית הניו יורק מטס. בסדרה זו חזרו הזורקים להפגין יכולת גבוהה וסייעו להבטיח כי ההגמוניה בניו יורק תישאר בברונקס. הסדרה הייתה שקולה לאורך כל הדרך ואף קבוצה לא ניצחה את יריבתה ביותר מ-2 נקודות הפרש. במצב שכזה הזורקים הם אלו שמנצחים משחקים, ומה לעשות ליאנקיז יש חבורת זורקים מוכשרת ומנוסה בהרבה מאשר למטס. אין בכוונתי לזלזל בזורקים של הניו יורק מטס, אך העובדה היא למטס אין שחקן סוגר המתקרב לרמתו של מריאנו ריברה והלילה הדבר בא לידי ביטוי כאשר המנג'ר של המטס, בובי ולנטיין, נאלץ להשאיר את אל לייטר במשחק למרות שזרק למעלה מ- 130 זריקות עד לאובדן השליטה. היאנקיז לעומת זאת נתנו לאנדי פטיט לנוח כבר בסיום הסיבוב השביעי, העלו את סטנטון לסיבוב השמיני ושלפו את האס, מריאנו ריברה לסיבוב התשיעי.

האליפות הנוכחית לא התאפיינה במאורע מרגש כמו השתיים שקדמו לה. האליפות הראשונה הייתה האליפות של מספר הניצחונות הרב ביותר של קבוצה במהלך עונה מלאה (כולל פלייאוף) ואמריקה כולה התרגשה. בשנה שעברה הייתה ההתרגשות סביב האליפות הראשונה של רוג'ר קלמנס מהזורקים הגדולים בהיסטוריה של הבייסבול וסביב מכת הטרגדיות שהכתה בקבוצה (ממחלת הסרטן של המנג'ר ג'ו טורי ולאובדן בני משפחה של מספר שחקנים). האליפות הנוכחית, למעט העובדה שהושגה נגד היריבה העירונית אינה גורמת התרגשות יתרה. האם התרגלנו לכך שהיאנקיז אמורים לזכות שנה אחר שנה?
להזכירכם היאנקיז לקחו אליפות גם ב 1996 לפני שהחלו את הרצף הנוכחי ב 1998. האם הכסף יכול להבטיח אליפות או שמא אווירת הקבוצתיות שהטמיע טורי בשחקניו היא הגורם המרכזי להצלחת יאנקיז?

הקבוצה האחרונה לזכות באליפות לפני היאנקיז, הפלורידה מרלינס, עשתה זאת לאחר השקעה כספית מאסיבית והפכה לאחת הקבוצות הגרועות בליגה כאשר עונה לאחר האליפות לא יכלה עוד לשלם משכורות עתק וכל הכוכבים פוזרו. מנגד, מספר קבוצות השקיעו בשנים האחרונות סכומי עתק בהחתמת הכוכבים הגדולים של הליגה ורובן לא הגיעו לפלייאוף. הסינסינט רדס אשר החתימה העונה את קן גריפית ג'וניור והעבירה לשורותיה כוכבים נוספים לא העפילה לפלייאוף למרות התחזיות.

ומה בשנה הבאה ? האם שוב האליפות ידועה מראש ?
איני רוצה להתעסק בנבואות אך אם מספר קבוצות (והמטס היא רק אחת מהן) יידעו להתחזק ולהתגבש, ייתכן ונראה אלופה חדשה.
וכך הסתיימה לה עוד עונה של בייסבול שבניגוד לקודמותיה לא התמקדה בקרבות הום ראן בין מק'גוויר לסוסה או האם היאנקיז יישברו שיא נצחונות.

הייתה זו עונה שנראה היה בה כי אין קבוצה דומיננטית השולטת בליגה ומספר קבוצות יכולות ללכת עד הסוף. אך הסוף הוא כבר ידוע שוב היאנקיז עשו זאת.