אוראל זוהר החזיק בשתי ידיו את שלט הר?ח?ק וידו הימנית ליהטטה במיומנות רבה בידית הקטנה. למעלה, בשמי הערבה הלוהטים, נמצא המושא שעל תמרונו הוא עמל - טיסן הג'איינטס מדגם "יאק 54", שאורכו כשני מטרים ומהזווית של אוראל נראה כנקודה רחוקה. בתום 12 דקות של תמרונים, שחולקו לשלושה סבבים, הוכתר הנער בן ה?12 וחצי מאופקים כאלוף הארץ בתחרות החופשית (פרי סטייל) בהטסת טיסני ג'איינטס, שנערכה במתחם התעופה בעין יהב בתחילת החודש.
מלבד אוראל התחרו באליפות עוד שבעה מטיסי טיסני ג'איינטס מכל רחבי הארץ, שממוצע הגילים שלהם עמד על 23. בסוף השבוע של התחרות, שכותרתה היתה "חוגגים 80 שנה לקלוב התעופה", הגיעו לעין יהב מאות מחובבי ענף התעופה בארץ, מטיסי טיסנים מכל הגדלים והצורות, וגם צופים נלהבים, שלא נרתעו מנחילי הארבה שקפצו לביקור.
במתחם ההכנות לקראת התרגולים עמד אוראל עם חברו הג'ינג'י מבאר שבע, משה מלאך בן ה?11 וחצי, שזכה בשנה שעברה במקום השני והשנה הגיע אל המקום החמישי. השניים כרעו ליד טיסן הג'איינטס של מלאך ודיברו על מנועים, על מפרטי כנפיים, על מדפים, על מדחפים, על מיכלי דלק ועל חיווט כזה או אחר. מלאך סיפר שהוא שואף לזכות באליפות העולם ולהיות כמו גרנוט ברוקמאן האוסטרי, אלוף עולם בטיסני ג'איינטס בפרי סטייל, מעצב ובונה טיסני יאק, שמשול בעיניו ללאו מסי ולכריסטיאנו רונאלדו. השניים חברים טובים, והם נפגשים בסופי שבוע ומטיסים טיסנים, אף שחבריהם רואים בתחביב הזה בזבוז זמן ושעמום אחד גדול.
"זה לא שאני לא משחק כדורגל עם חברים, אבל הטיסנאות עבורי היא תוספת משמעותית לכל השאר. היא מרחיבה את האופקים. אני אוהב את המהירות שיש בענף, את התרגילים ואת כל ההתעסקות הטכנית והמכנית", אומר מלאך, תוך כדי שהוא מחבר את הסוללה החשמלית לטיסן שגדול ממידותיו שלו.
אביו של משה, גבי, ואחיו הצעיר בן ה?5, שבעצמו עושה את צעדיו הראשונים בתחום, מלווים את משה לכל תחרות. "הוצאתי כבר יותר מרבע מיליון שקלים על התחביב הזה, שאני בעצמי הובלתי את משה אליו", סיפר גבי והוסיף: "אנחנו משפחה רגילה - אין לנו רכב מפואר, והשיפוץ של הבית נדחה שוב ושוב, אבל זה משתלם. התגמול שלי אינו חומרי; התגמול הוא הילד שלי, שרוכש מיומנויות שיעזרו לו בהמשך החיים. גם אני עסקתי בתחביב הזה, אבל הוא הרבה יותר מוכשר ממני ואני מאושר מכך". ציון זוהר, אביב של אוראל, סיפר שמגיל שנה וחצי הוא לקח את האלוף הטרי לשדות כדי להטיס טיסנים: "זה משך אותו מאוד, ובגיל 5 וחצי הוא כבר החל להטיס בעצמו. ההבנה הטכנית שלו מאוד גבוהה, והטיסנאות העניקה לו עוד תחביב שמוציא אותו מהבית ונותן לו עוד אפיק מידע".
לא רחוק משני הילדים עומד אורן בנית, כשהוא מתוח כולו לקראת הסיבוב האחרון בתחרות. בנית בן ה?41 מרקיד באוויר את טיסן הג'איינטס שלו מדגם אקסטרה 300, כמו היה בלרינה בבלט בולשוי. הטיסן, שנתון למרותו, טס אל על, מפזר מאחוריו עשן לבן, מתייצב, מבצע תרגילי פליק?פלאק בזה אחר זה, דואה למטה, כמעט נוגע במסלול ההמראה, ושוב מגביה טוס, נעלם מעיני אדם, וחוזר מהצד השני במהירות עצומה עד לנחיתה בתום ארבע הדקות. הכל נעשה לצלילי מוסיקה מתוזמנת, מעברים
בין "Let's Twist Again" של צ'אבי צ'קר, דרך להקת אופספרינג ששרה "You're Gonna Go Far, "Kid (מה שנכון, נכון) ועד ל"הללויה" של לאונרד כהן ושיר הנושא של "רוקי".
בנית והג'איינטס אקסטרה 300 שלו הגיעו למקום השני בתחרות, אבל זה ממש לא מנע ממנו את ההנאה: "אני מטיס טיסנים מאז שהייתי בן 9, וכבר שמונה שנים מתעסק בטיסני אקסטרים. רק על הטיסן הזה הוצאתי כ?13 אלף שקלים, אבל אין ספק שזה שווה את זה". לגבי הנושא של ספורט תעופתי, בנית נחרץ מאוד: "אני לא רואה הבדל בינינו לבין חץ וקשת, שהוא ענף אולימפי. הענף התעופתי התפתח מאוד מאז תחילת שנות ה?2000. אם בהתחלה כולם יצאו לשדות ועבדו בשטח, היום יש סימולטורים שמדמים את הטיסה, יש קהילה ענקית שעוסקת בנושא, וזה רק מתפתח".
"אנשים חושבים שזה כמו לנהוג ברכב"
קהילת מטיסי הטיסנים הישראלית נחשבת לגדולה, וכוללת יותר מ?20 סניפים של קלוב התעופה הפרוסים ברחבי הארץ, ממושב כמהין שבדרום ועד נהריה שבצפון. קלוב התעופה היא עמותה רשומה, שמתפקדת כארגון הגג של שש העמותות שעוסקות בספורט התעופתי: טיסנאות, דאייה, צניחה חופשית, תעופה זעירה, גלישה אווירית ואגודת התעופה הכללית.
בחודש פברואר האחרון פירסמה ועדת לובצקי, בראשות כדורסלן העבר צבי לובצקי, מסמך עקרונות בכל הנוגע לקביעת אמות מידה חדשות לחלוקת המשאבים מכספי מועצת ההימורים לגופי הספורט בישראל. ענף התעופה, שמתוקצב בכחצי מיליון שקלים בשנה, צפוי לספוג זעזוע נוסף בעקבות הקריטריונים החדשים (גיל מקסימלי ומספר מינימלי של ספורטאים העוסקים בענף), והעניין לא נעלם מעיניהם של משתתפי התחרות.
"אנשים חושבים שלהחזיק שני סטיקים ביד ולהטיס טיסן זה כמו לנהוג ברכב, אבל הם לא מבינים איזו רמת טכנית ואיזה דיוק צריך בספורט הזה", קבל ישראל אסולין (27), אחד ממארגני האירוע וחבר בקלוב התעופה בראשון לציון. "זה ספורט לכל דבר, יש בו כל כך הרבה אדרנלין, סיכונים שונים והתעסקות טכנית כמו במירוצי פורמולה 1. הענף הוא קהילתי ותורם המון לחברה ולפיתוח יצירתי. אי אפשר להגיד שזה לא ספורט". בטיסני מסוקים, למשל, יצאה בשנה שעברה משלחת של שמונה מטיסים (הכי גדולה) לתחרות הלי מאסטרס (Heli Masters) בוונלו, הולנד, ששם מתחרים טובי מטיסי טיסנאי האקסטרים בעולם. איתן "תותי" גולדשטיין בן ה?14 מלהבים היה אחד מהם, ואף קטף את המקום החמישי בעולם. גולדשטיין, שנחשב לאחר ממטיסי המסוקים הטובים בעולם, ממעט בדיבור, אולי מתוך ביישנות ומבוכה, אבל כששלט הרחק בידיו, הוא עושה פלאים.
המסוק עף לשמיים במהירות עצומה - מרחוק הוא דומה לשפירית או לאחד מחגבי הארבה שלא חסו על המתחם - ויורד במהירות עד מרחק של סנטימטרים אחדים מן הקרקע. "החרק" האדום?שחור מתייצב, מתנועע ימינה ושמאלה בתזזיתיות לצלילי מוסיקת הטראנס, ושוב עולה השמיימה ומתגרה בעננים. תותי מנחית אותו בזהירות ובדיוק מתמטי על הקרקע, שלא כמו חברו, יהונתן, שחווה התרסקות לא נעימה של מסוקו.
בין מקצה למקצה בתחרות נערכו במקום מטסי ראווה של טיסני מסוקים וטיסני סילון. אחרי עוד סבב של המסוקים פגשתי את מאי (17) ואת דור (12) שמילוביץ', שמטיסים טיסנים כבר כמה שנים. את הדרך מראשון לציון לעין יהב הם עושים ברכב שאליו מחובר קרון נגרר העטוף בברזנט. בפנים הם מאחסנים את הטיסנים מפורקים, אותם ירכיבו בכל תחרות מחדש. מאי זכה ב?2010 במקום השלישי בתחרות הפרי סטייל, וב?2012 עמד ראשון על הפודיום בתחרות הטסת טיסנים חופשיים. גם במקרה שלהם האב הוא שמשך אותם לתחום, אבל מאי שואף להרבה יותר: "אני עוסק בעוד ענפי ספורט ומתאמן, אבל את רוב הזמן אני מקדיש לטיסנים. המטרה שלי היא להתקבל לקורס טיס ולהיות טייס בחיל האוויר". בתחרות עצמה הוא סיים מחוץ לחמשת הגדולים, אבל זה רק "יגרום לי להתאמץ יותר בפעם הבאה".
במתן הניקוד הושמו הדגשים הבאים: רמת קושי, דיוק, בחירת התרגילים, השתלבות בין תרגיל לתרגיל, השתלבות מוסיקלית והרצף בין האלמנטים השונים. אם קשה לכם לדמיין בלי לראות את זה במציאות, נסו להיזכר בתרגילים השונים של בנות ההתעמלות האמנותית על מזרן ההתעמלות. פה התרגיל/ריקוד נערך בשמיים והספורטאי/הרקדן עשוי מחומרים מכניים ונשלט על ידי אדם מהקרקע. ריקוד המכונה והאדם.
בספורט התעופה עוסקים, ללא צל של ספק, ספורטאים שיש להם אמצעים, אשר מוציאים בין 20 ל?70 אלף שקלים על דגם מסוים. ביטוח על הדגמים, אגב, טרם הומצא לספורט הזה. גבי (38) וחני (35) חננשווילי עשו את כל הדרך מנהריה כדי להגיע לעין יהב. יש להם שתי בנות ובן בגילים 9, 6 ו?3, ועוד 18 "ילדים" נוספים: 17 טיסנים ומטוס זעיר במתחם התעופה באזור הצפוני. גבי עוסק בספורט כבר 26 שנים, והיה אלוף הארץ בטיסני מנוע ובמסוקים במשך שש שנים. הוא טייס אולטרה?לייט, ועובד כטייס ניסוי בחברת סטארט?אפ בצפון. כשהיה בן 17 הכיר את חני, שהיתה אז בת 14, ומאז הם יחד, נוסעים בכל הארץ ובכל העולם כדי להטיס טיסנים. במטוס הפרטי שלהם, אגב, מדגם P92, הם טסים לגיחות קצרות באילת, בקפריסין וביוון. קפיצה קטנה לחו"ל.
למתחם בעין יהב הגיע הזוג עם שני טיסני הסילון שלהם, הג'טים. כל אחד מה"צעצועים" שווה כ?50 אלף שקלים, והתרסקות עולה הרבה יותר משום שביטוח, כאמור, אין. "לא מסכימים לבטח את התחביב הזה", קבל גבי והוסיף: "כמעט בכל סוף שבוע אנחנו מטיסים טיסן כלשהו, אבל רק בעין יהב אנחנו נהנים להטיס גם את הסילונים. כאן אנחנו מרגישים בבית". אני שואלת אותו לגבי רעייתו, אחת הנשים היחידות בין כל הגברים במתחם. גבי מחייך ואומר בפשטות: "בלי אישה תומכת לא הייתי מגיע לשום מקום. היא איתי לאורך כל הדרך, ואני חייב לה הרבה".
חני, שעובדת בחנות תכשיטים בנהריה, מחייכת למשמע דבריו. "זה נכון שהוצא על התחביב הזה לא מעט כסף, אבל אי אפשר להעריך את זה רק במונחים כאלה. אם גבי מחייך ונהנה, אז אני מרוצה. חוץ מזה שמדובר בדרך חיים, יש לנו קהילה שלמה וחברים מהענף, וזה רק הוסיף לנו חברה ועיסוק". הסילונים של גבי מושכים יותר מכל את תשומת הלב של צופי המפגן. רעש המנוע דומה לסילון בגודל מלא, וגבי, במיומנות של שנים, מבצע בצורה חלקה תמרונים בשמיים. המהירות שבה עלה הסילון לאוויר אינה מספיקה אפילו כדי לסיים את המילה "וואו" אצל הצופים. הסילון השאיר מאחוריו שובל של עשן, ממש כמו מעבורת חלל של נאס"א. לכמה רגעים הוא נעלם מעיני הצופים, ומייד הרעש ניתב אותנו לצד השני של המסלול, ששם הגיח הסילון האדום?צהוב במהירות והשמיע את ה?"ויששששש", צליל הבוקע ממנוע שמטופל היטב.
כשגבי סיים את טיסות הראווה והחזיר את הסילונים שלו למתחם ההכנות כדי לפרקם ולהרכיבם מחדש למחרת, הצטרפו אליו עוד כמה חברים בעלי טיסני סילון שונים. חלק מהדגמים היו צבועים לפי ה?F-16 של חיל האוויר הישראלי, והיו גם כאלה שהתהדרו בדמות הסילון האמריקני. 24 שעות אחר כך הם כבר היו גולת הכותרת של האירוע, במפגן ראווה לא תחרותי עם חבריהם מטיסי המסוקים. בין הטסה להטסה ובין הברגה לפירוק, הם התאספו יחד מסביב לשולחן שפתח גבי, שתו קפה שחור וחלקו חוויות תעופתיות ומפרטים טכניים.
בין טיסן סילון למסוק זעיר שהוטס על ידי ילד בן 8, אפילו הארבה נחת למנוחה קלה כדי לצפות בעניין בגופים הזרים והמהירים שבשמי הערבה. האדרנלין והסיכונים שמטיסי הטיסנים חווים משתווים לכל ענף ספורט אחר, בין שלובשים בו מדים ייצוגיים ובין שהספורטאי לובש טי?שירט לבנה ומכנסי ג'ינס מרופטים. "שלא יגידו לי שזה לא ספורט", סיכם בינת את היום הארוך, כשהוא סחוט כולו ממאמץ פיזי וטכנולוגי. האמת? הרחבת אופקים לא הזיקה לאף אחד.