דת ומדינה: זמן לחשבון נפש

ההנהגה הפוליטית של הציבור החרדי בישראל משדרת אובדן עשתונות. ההתנהלות במרחב הציבורי וההתבטאויות בתקשורת הן אימוץ בלתי ראוי של "שפוך חמתך" מתוך ההגדה של פסח. כמדומני, ההנהגה הרבנית והציבור עצמו מודאגים פחות מהפוליטיקאים.

ככל שהתלהמותם קולנית ומקצינה, כך הרושם שמתקבל בציבור הוא שיש ממש בביקורתם של אלה שטוענים כי הציבור החרדי, בזכות חברותו בקואליציות, זכה להטבות מפליגות בהיקפן. מאחר שהמאבק האמיתי הוא על התודעה, ראוי לכן להקטין את הלהבות, להוריד את פרופיל המחלוקת ולהעדיף את ההידברות על פני שבירת הכלים. ידוע כי מסע הייסורים של האנושות כולה הוא תוצר של שבירת כלים.

חוסר הביטחון המופגן והמוחצן של חברי הכנסת החרדים מדאיג גם מבחינה אמונית, שהרי מי שמאמין לא מפחד, ומי שמפחד לא מאמין. לימוד התורה הוא בנפשה של האומה, היהודים לאורך כל שנות גלותם היו מוכנים לוותר על הרכוש אך לעולם לא ויתרו על הנפש. על אחת כמה וכמה בישראל. החילונים האידיאולוגים המובהקים כבר מבינים, גם לאחר שהקשיבו בהתרגשות לנאומו של אובאמה, כי זכותנו על ארץ ישראל מקורה בכתבי הקודש. הציונות המודרנית הייתה רק זרוע ביצועית של חזון שיבת ציון.

מדינת ישראל בלי תורה כמוה כגוף בלי נשמה. אין מדינה יהודית בלי המורשת הלאומית המשותפת. מדינת כל אזרחיה, כלומר מדינה ככל המדינות, לעולם לא תוכל להבטיח את מסירות הנפש של היהודים להגן עליה. 900 אלף ישראלים ירדו מהארץ מאז הקמת המדינה, הם התעייפו מוקדם מכיוון שהיו להם שורשי אוויר ולא שורשים בקרקע. אין שורשים באדמת המולדת בלי האמונה הבסיסית בזכותנו על הארץ, שמקורה בדת ישראל.

הגיעה העת, עכשיו, שהציבור החרדי והנהגתו יעשו את חשבון הנפש שלהם. לישיבה באופוזיציה יש יתרון מכיוון שהיא מאפשרת את פסק הזמן להתעלות מעל למשימות ההווה ולהתמקד בעבר ובעתיד. על ההנהגה לברר מדוע בישראל יש מידה רבה כל כך של אנטגוניזם כלפיהם. הריני מציע לא לאמץ את הפתרון הקל של שנאת חרדים, הגם ששנאה זו קיימת ומוכרת. חשוב לזכור כי היהודים תמיד ידעו להעריך אנשים ונשים שבשם הערכים שלהם היו מוכנים להסתפק במועט ולחיות חיים של דלות חומרית כדי להעצים בכך את רוחניותם.

הסיפור האמיתי אינו בציבור החרדי עצמו אלא בנציגיו, בנבחריו ובפעיליו בממסד. סוגיית הגיוס היא משנית בלבד ופתירה, אף על פי שהתקשורת מנסה ליצור את הרושם שזו הסוגיה העיקרית. הבדיקה תגלה שהישראלים אוהבים את הדת היהודית אך לא מוכנים לקבל עבריינות הנעשית בשמה. הישראלים מרגישים קירבה עמוקה למסורת אך לא מוכנים להשלים עם התנהלות הממסד הדתי כלפיהם. מכבדים את הציבור החרדי אך לא מוכנים להשלים עם הבוז מצד מי שמייצגים את האמונה הדתית.

רוב הציבור החרדי, כולל כמה מראשי הנהגתו הדתית, כבר מבינים את הצורך בשינוי ובהתמודדות עם מציאות מורכבת. אסור שקבוצות קיצוניות בציבור זה ימנעו תהליכים הכרחיים וחיוניים. רוח ההתחדשות של פסח מחייבת לשבת עד עלות השחר ולמצוא את הפתרונות למען עם ישראל כולו.