התנצלות "הכל כלול"

אפשר לקרוא לזה אפקט אובאמה. נשיא ארה"ב כבר גזר קופון ראשון ומהיר: ירושלים ואנקרה התפייסו. הישג רציני לזוכה פרס נובל לשלום. כעת אפשר לעבור לשלב הבא: ישראל, פלשתינים והעולם הערבי.

ישראל תמיד ידעה לנצל את יחסיה הטובים עם אנקרה. גם טורקיה הרוויחה. אלא שארדואן בחר באוריינטציה מוסלמית דתית. תחילה הימר על קדאפי ואסד ובהמשך, בעקבות ההתקוממות הערבית של 2011, עבר לעמים. הרחוב הערבי והפלשתיני - המאוכזב ממנהיגיו בחר לצאת לרחוב עם הדיוקן של ארדואן. האימפריה העות'מאנית הרימה ראש. אלה היו ימים של ארדואן או בחזרה לעתיד.

אלא שמשהו השתבש בתוכניתו. "אביב העמים הערבי" לא הביא את הישועה המצופה מהרחוב אלא משטרים איסלאמיים עם שאיפות עצמאיות. אחרי איראן גם מצרים רואה פתאום בטורקיה מתחרה.

ארדואן קצר כבר את הפירות מהעימות עם ישראל. עכשיו הוא יקצור את פירות הפיוס. סוריה היא עתה דאגתו העיקרית. וושינגטון וירושלים הן שותפות טבעיות. כמה אירוני שטורקיה היתה צריכה לקרב בין ישראל לסוריה ובסוף אסד מפייס בינינו.

ההתנצלות הישראלית מחזקת את ארדואן. הוא משדר לעולם הערבי כי הצליח לכופף את ישראל וגם מהדק הקשר עם וושינגטון. רגל במזרח ורגל במערב היו תמיד חוסנה של טורקיה.
לישראל אין אותה פריבילגיה גיאו?פוליטית. ברית הפריפריה, שכללה את טורקיה, היתה התחליף. ובכלל, קשר עם טורקיה חשוב צבאית, מדינית, מודיעינית, כלכלית - ולא פחות חשוב בפסח - גם תיירותית. הכל כלול, גם אם זה קצת כואב.

אבל לא קל לעכל ההתנצלות: מאז מופע האימים של ארדואן בדאבוס ב?2009, בנוכחות הנשיא פרס למחרת מבצע עופרת יצוקה, ועד להצהרות המשוות בין ציונות לגזענות, ספגה ישראל הרבה רפש מהידידה הגדולה, שכלל אף איום מגבול הלבנון בנובמבר 2010 במקרה שישראל תתקוף פעם נוספת בלבנון או ברצועת עזה.

המזה"ת השתנה מאוד בשלוש שנים, מה שמסביר מדוע ישראל וטורקיה יכולות לראות בפיוס הישג. אלא שהוא לא השתנה עד כדי כך. "אל תתנצל אדוני - זה סימן לחולשה" אומר ג'ון וויין בסרט "היא ענדה סרט צהוב". נתנחם בכך שמעטים היום צפו בסרט.

הסוג הטוב של אנשים לא רוצה התנצלויות והסוג הרע מנצל אותן בצורה נבזית, אומרים. ימים יגידו. בינתיים אירזו את המזוודות, יש דיל לאנטליה.