אחד הסממנים הבולטים של הבחירות ושל הרכבת הממשלה החדשה היה חציית הקווים המסורתיים שבין המגזרים. במפלגה שראשה מסמל, כביכול, את החילוניות הישראלית, המתריסה והבועטת, ניצב במקום השני רב וראש ישיבה, תושב השומרון, ולצידם פמיניסטית דתית אורתודוקסית ורב חרדי. בצמרת המפלגה, שהיתה במשך שנות דור בית גידולה של הציונות הדתית, מכהנת ח"כית חילונית מצפון תל אביב.
שתי מפלגות אלה חברו למפלגת השלטון, הליכוד ביתנו, שכבר שנים לא מעטות מאגדת דתיים וחילונים, עולים ותיקים וחדשים, מזרחים ואשכנזים, מתנחלים, תושבי פריפריה ודיירי מגדלי יוקרה. לפחות למראית עין, "משהו חדש התחיל", והוא מבטא הכלה של ה"אחר" הרבה יותר מאשר בעבר. ימים יגידו האומנם זו היתה תופעה בת חלוף, או שמא עדות לשינוי עומק גדול בחברה הישראלית, או לפחות בחלקים גדולים שלה.
אם תרצו - הרי זו ההגדה של פסח שיותר מכל טקסט אחר מבטאת גישה מכילה, מכלילה, הנמנעת מהדרת ה"אחר" או מהחרמתו אלא להפך - מקרבת אותו ומנהלת עימו דו?שיח ישיר, אמיתי, כן. במקום הלכה מחמירה ומחמיצת פנים, אנו חווים הכלה מזמינה ומאירת פנים. לא הדרה מחרימה ומרחיקה, אלא האדרה שתכליתה קירוב וקיום דו?שיח.
הסבת ארבעת הבנים - תזכורת לאפשרות אחרת
חוויית השעבוד במצרים, כמו גם הגאולה ממנה, היתה משותפת לעם כולו. כך גם מעמד הר סיני, שבו קיבלו כל ישראל את התורה - "כאיש אחד, בלב אחד". "י?ח?ד" זה בולט במיוחד בליל הסדר. החכם והרשע אינם רווים תמיד נחת, בלשון המעטה, זה מחברתו של זה. קיימים ביניהם חילוקי דעות נוקבים וחריפים. למרות זאת, מסבים הם מסביב לאותו שולחן ומדברים איש אל רעהו בגובה העיניים, ולא מתוך התנשאות או זלזול.
גם השאלות שעולות בחלל האוויר, ויש מהן קנטרניות, מכעיסות, מרגיזות, צובטות וצורבות את הלב וצורמות את האוזניים, דוגמת "מה העבודה הזאת לכם?", אינן מצליחות למחוק את התמונה המשותפת שבה מופיעים כולם, בקדמת הבמה, שווים בין שווים.
ברבות הימים, הוחלפה ההכלה בהלכה מחמירה. בעטיין של חומרות שונות, ולעתים משונות, נמנעים בני עדות שונות להסב אלה עם אלה. כיצד יסבו אוכלי קטניות בצוותא עם אלו שמתנזרים מהן, במצוות רבותיהם? כיצד ישתו שומרי מצוות ומחללי שבתות מאותו יין של ארבע כוסות?
ככל שגדלו השיעורים השונים של ה"כזית" מצה ומרור, כך גבהו המחיצות ולא אחת היו למצה?מריבה ולמרור של מרירות.
הסבת ארבעת הבנים בסדר ההגדה ליד שולחן אחד, סמוכים זה לזה, מעניקה לנו תזכורת שנתית: אפשר גם אחרת. מי ייתן שנדע לממש אופציה זו, המעדיפה את היחד על פני היחיד, ואת ההסבה בצוותא, על כל המחלוקות והקשיים שבצידן, גם בכל ימות השנה.