לעתים בדיפלומטיה דווקא ההידרדרות במשבר מייצרת את סיום המשבר. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הגיע להישג אסטרטגי לארה"ב ולהישג אישי עבורו, בהביאו לסיום המשבר ביחסי ישראל-טורקיה בעקבות משט ה"מרמרה".
במשך חודשים רבים הפתרון היה מונח בשלושת הלשכות: בירושלים, באנקרה ובוושינגטון. על פי הפתרון שהוצע בזמנו גם על ידי במסגרת הדיאלוג האסטרטגי עם ארה"ב, שני המנהיגים יועלו על הקו, יאמרו מה שיאמרו זה לזה, ובסיום השיחה כל מנהיג יפנה לעמו וידגיש את חצי הכוס המלאה ויעמעם את החצי הריקה. זוהי דיפלומטיית עמימות קלאסית שהרבה ליישם מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר.
הצד הישראלי היה בשל זמן רב לפתרון זה, אך ההתנגדות הייתה מצדו של ארדואן שסירב בתוקף לקבל את השיחה מראש הממשלה נתניהו. אולם מאז קרו שינויים רבים שהכשירו את הסכמת ארדואן לסיים את המשבר.
השינויים הגיאופוליטיים במזרח התיכון המתפרק בטוניס, בלוב, במצרים, בסוריה ובעירק, המשליכים על הביטחון הלאומי הטורקי, ובנוסף המתיחות בין טורקיה לשכנותיה יוון, קפריסין וארמניה - כל אלה ערערו את מעמדה של טורקיה באזור.
התבטאות ארדואן - חציית קו אדום
אך גם כל אלו לא הספיקו להניע את ארדואן ואף נראה היה שהוא מקצין בעמדותיו. לפני כשלושה שבועות בכנס לסובלנות בין הדתות בווינה, כינה ארדואן את הציונות "פשע נגד האנושות". זוהי הייתה חציית קו אדום מבחינת השחקנים המרכזיים בקהילה הבינלאומית. ארדואן ספג גינויים מנשיא ארה"ב ומשר החוץ שלה, ממזכ"ל האו"ם וגם ממנהיגים אירופאים.
הלחץ הבינלאומי הכבד שהופעל על ארדואן בעקבות התבטאויותיו שנתפסו כאנטישמיות, הביאו אותו למסקנה שהוא חייב לשקם את מעמד טורקיה. ביקור נשיא ארה"ב אובמה בישראל יצר את הנסיבות המתאימות מבחינת ארדואן "לרדת מהעץ". אובמה, ניהל בעצמו תהליך דומה אל מול הפקיסטנים לאחר ש-24 חיילים פקיסטנים נהרגו בשוגג על ידי צבא ארה"ב ופקיסטן דרשה התנצלות. נוהל משא ומתן מורכב וקשוח שבסיומו ארה"ב הביעה צער, אך הפקיסטנים הגדירו כהתנצלות. ארה"ב לא הכחישה את הפרשנות הפקיסטנית. אובמה ידע לדרוש גם מנתניהו וגם מארדואן לשבת משני צדדי קו הטלפון ולסיים את הפרשה, לפי אותו מודל עמימות שבו כל צד רואה את החיובי.
היחסים עם טורקיה לא יחזרו לקרבה שהיו לפני תקופת ארדואן, אך היתרונות האסטרטגים-כלכליים לשתי המדינות יושגו וברור כי שני הצדדים יצאו נשכרים מכך.