פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הנסיך כבר לא קטן

      לרגל צאת מהדורה מיוחדת של הנסיך הקטן, לציון 70 שנה להוצאתו, אנשי ספרים ישראלים מספרים על המפגש הראשון שלהם עם הטקסט האלמותי ועל עמידתו במבחן הזמן

      הנסיך הקטן בן 70, וסימני הגיל אינם ניכרים בו, אולי למעט קמטוטי העצבות סביב הפה והעיניים. ב?6 באפריל 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, פורסמו במקביל בארה"ב שתי מהדורותיו הראשונות של הספר, בצרפתית ובאנגלית. היום עותקי המהדורות האלה שווים מאות ואף אלפי דולרים האחד, והספר "הנסיך הקטן" כבר תורגם לכ?270 שפות.

      על הספר נכתבו שירים ומחקרים, הוא זכה ליותר מ?40 עיבודים לסרטים, לאופרה, למחזות ולגרסת קומיקס, שימש השראה ליצירות אמנות, ציטוטים מתוכו נחקקו על מצבות, הזין תעשיית מרצ'נדייז ענפה וקנה לו מעמד מיתי.

      "הנסיך הקטן הפך לסמל לילד הנצחי, לא פחות מפיטר פן, והספר הוא תופעה תרבותית בינלאומית, משום שהצליח לכבוש ולשמור על מקום מאוד מיוחד, בזכות האוניברסליות שלו", מסביר גדעון טיקוצקי, חוקר ועורך ספרות, שפרסם את ספר המחקר "הנסיך הקטן - שבעה פרקי מסע" (1998, הוצאת הקיבוץ המאוחד).

      עטיפת הספר "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט אכזופרי (סריקה)
      תורגם ל-270 שפות. הנסיך הקטן

      בעברית זכה "הנסיך הקטן" לשני תרגומים. הראשון ב?1952 של אריה לרנר והשני ב?1993 של אילנה המרמן, שנכתב בשפה נגישה ועכשווית יותר. נמכרו יותר מ?300 אלף עותקים של המהדורות בעברית, ובימים אלו רואה אור מהדורה מיוחדת לרגל 70 שנה לצאת הספר בהוצאת עם עובד.

      "הנסיך הקטן הוא גם תופעה ישראלית", מוסיף טיקוצקי, "כי בארץ נוסף לו המימד הייחודי של השכול, מהיום שיהונתן גפן כתב את 'הנסיך הקטן מפלוגה ב'. השיר הזה לקח את הילד הצרפתי התמים, חייל אותו וגייס אותו לצה"ל, וכך הכניס אותו אל תוך התרבות הישראלית. מאז נכתב השיר, במלחמת יום הכיפורים, התקבע בישראל הזיהוי של דמות הנסיך הקטן עם דמות החלל הישראלי".

      בישראל אפשר למצוא קברים רבים של חללי צה"ל שעליהם מופיעים ציטוטים מהספר, ובהם קברו של אסף רמון, שעל מצבתו נחקק תיאור נפילתו של הנסיך: "נפל חרש כאשר ייפול האילן". בני משפחתו של צנחן שנהרג במהלך פעילות צבאית בשכם לפני עשור, קיעקעו את דמותו של הנסיך הקטן על גופם לזכרו. "התופעה הזאת לא קיימת בשום מקום בעולם", מציין טיקוצקי.

      ויש גם הנקודה היהודית. מחבר הספר, אנטואן דה סנט?אכזיפרי, שהיה לא רק סופר אלא טייס וממציא פטנטים בתחום התעופה, תמך ביהודים במלחמת העולם השנייה ולקח חלק בתעמולת בעלות הברית וגם בלחימה עצמה, כששירת כטייס, בדרגת רב?סרן, בטייסת צרפתית?אמריקנית. כך גם מצא את מותו, שנה לאחר פרסום "הנסיך הקטן", כשנעלם עם מטוס הלוקהיד P-38 לייטנינג שלו במהלך אחת מגיחותיו - היעלמות שעודנה אפופת מסתורין אף על פי ששרידי המטוס אותרו בקירבת מרסיי לפני כעשור.

      אחת הטענות שהושמעו היתה שצלל במתכוון עם מטוסו אל מימי הים כדי לשים קץ לחייו - בדומה לסיום העלילה ב"הנסיך הקטן", המפורש על ידי רבים כהתאבדות. סנט?אכזיפרי ניצל מספר רב של פעמים מתאונות טיס. אחת מהן התרחשה בשנת 1935, כאשר מטוסו התרסק במדבר סהרה והוא נאלץ לצעוד, עם מכונאי המטוס, במשך חמישה ימים, ללא אוכל ומים ועל סף גסיסה, עד שניצל במקרה בזכות שיירת בדואים חולפת. גם זו הקבלה בולטת, ומקובלת הרבה יותר, בין חייו של הטייס?סופר לבין עלילת ספרו.

      את "הנסיך הקטן" הקדיש לחברו איש הרוח היהודי לאון ורת: "החבר הכי טוב שיש לי בעולם... שיושב בצרפת הכבושה והוא רעב ללחם וקר לו". בסוף ההקדשה ביקש סנט?אכס, כפי שכינוהו חבריו, להכניס בה תיקון וכתב: "ללאון ורת, כשהיה ילד קטן".

      הקעקוע הראשון שלי

      "הנסיך הקטן" הפך ברבות השנים ליותר מדמות ספרותית, אך היותה סמל השפיעה בין היתר גם על אנשי תרבות וספרות. "מגיל 18 התלבטתי אם לעשות קעקוע. כל שנה רציתי קעקוע ולא עשיתי כלום, אולי כי אז רק עבריינים היו עושים קעקועים", מספר העיתונאי והסופר דודו בוסי.

      בוסי מגלה כי בגיל 30 החליט "ללכת על זה" וקיעקע על זרוע ימין את דמותו של הנסיך הקטן, זאת שמופיעה על הכריכה. "קיעקעתי אותה מתוך אהבת הסיפור ואהבת האיור", הוא אומר, "אחר כך הבנתי שקעקועים הם התמכרות ואת ההתמכרות הזאת לא רציתי, כך שהנסיך הקטן הוא הקעקוע היחיד על גופי, קעקוע שמאחוריו פילוסופיה על טבע האדם".

      בוסי נחשף ל"הנסיך הקטן" דרך סרט שנעשה בשחור?לבן בטלוויזיה החינוכית על פי עלילת הספר. "רק אחר כך, בגיל 10, קראתי את הספר והוא מילא אותי בעצב", הוא מגלה, "התחברתי אל הנסיך, אהבתי אותו ופתאום הוא מת. זאת היתה סטירת לחי. אחר כך במשך כמה חודשים, אולי אפילו שנה, פחדתי לגשת אל ספרים, כדי שלא יעציבו אותי.

      "בקריאות נוספות של הספר נפעמתי מהתמימות של הנסיך הקטן, מהשאלות הטהורות והחכמות שלו, מהמקום המיוחד והחכם שבו בחר סנט?אכזיפרי לשים את הילדים, לעומת המבוגרים. אנחנו, בני האדם, מתקלקלים בדרך. למשל, כמו שכתב סנט?אכזיפרי, כשאנחנו מתבגרים אנחנו חושבים רק באמצעות מספרים, ככה אנחנו מספרים סיפור: 'המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך שאלות חשובות. איש מהם לא ישאל: 'איזה צליל יש לקול שלו? במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?' לא, הם שואלים: 'בן כמה הוא? כמה אחים יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?' ורק אז נדמה להם שהם מכירים אותו'".

      מה הכי שבה את ליבך בספר?
      "הוא גרם לי להתחבר לילד שבתוכי. קראתי את הספר לפחות עשר פעמים ובכל פעם קיבלתי ממנו משהו אחר. זה כמו דפדוף באלבום משפחתי כשהזיכרון כבר מתעתע והתמונות נראות שונה ומספרות סיפור שונה".

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      בשונה מבוסי, יחסה של הסופרת והעורכת שהם סמיט לספר ולתכניו לא היה תמיד חד?משמעי. "בשנים האחרונות אני יותר סלחנית כלפי 'הנסיך הקטן', אבל בעבר סלדתי מהספר ובעיקר מהפולחן סביבו. כשהייתי בתיכון כולם ציטטו ממנו, וכך הוא הפך למאגר בלתי נדלה של קלישאות", טוענת סמיט.

      סמיט מספרת שכששירתה כקצינת חינוך, תמיד היו סביבה מש"קיות חינוך צוהלות וצייצניות שהיו מצטטות לחיילים חלקים ממנו, וליד הקבר של אביה של בן זוגה קבור חייל שעל קברו חקוק ציטוט מ"הנסיך הקטן". "מרוב נסיכים קטנים לא רציתי לשמוע על הנסיך ולא נסחפתי בזרם ההתלהבות ממנו", היא מודה. "עם זאת, כסטודנטית בבצלאל נסעתי לפאריס והתרגשתי לראות שטר של סנט?אכזיפרי, כי הוא הצליח לכבוש חלקה במקום הכי קפיטליסטי, מבוגר ורציני שקיים".

      חיוך מריר?מתוק

      לדברי סמיט, השינוי שחל בה ביחס ליצירה החל בגיל 30. "ניגשתי שוב אל 'הנסיך הקטן' ופתאום הצלחתי להעריך אותו, אולי כי נעשיתי פחות צינית. קודם המסרים נותרו ברמת הפלקט ועכשיו הם קיבלו נפח. למשל, המסר הפשוט והיפה שלפיו ככל שאתה משקיע במשהו יותר זמן, כך הוא הופך להיות יקר יותר לליבך; או ההתנגדות לחשיבה קונקרטית, שיותר מדי שכיחה היום.

      "בנוסף, התרגום החדש של אילנה המרמן השיל מהספר את ההתפייטות ואת רוח הקודש שהיו בתרגום הראשון של אריה לרנר, והחזיר אותו לפשטות שאפשר להתחבר אליה בקלות רבה יותר. הוא כתוב בשפה נגישה, לא טרחני והרעיונות בו מתומצתים לסמלים שעמידים במבחן הזמן. למשמע חלק מהמשפטים את מחייכת לעצמך אבל זה חיוך דקיק, שמתעקם לעצבות. טוב, העולם היה עצוב כשסנט?אכזיפרי כתב את 'הנסיך הקטן'".

      סמיט אינה רואה את הנסיך הקטן בהכרח כדמות קלאסית מבחינת הקהל הצעיר. "ילדים לא מסוגלים להבין את הרעיונות שמגולמים בסיפור הזה. כשילד קורא את 'פו הדב' הוא מרגיש שהוא מבין הכל, אף שאין לו יכולת לקלוט את כל המשמעויות שמבוגר יכול להפיק. 'הנסיך הקטן', לעומת זאת, מותיר אצל הילדים תחושה של החמצה".

      מה עוד מפריע לך ביצירה?
      "שיש משהו נורא מבוגר בנסיך הזה ובתוגה שלו. יש תחושה שהוא כבר עבר שלושה גלגולי חיים
      ועכשיו הוא כמו חכם הזן שמגולם בילד. תהיתי לא פעם לגבי הביוגרפיה של סנט?אכזיפרי ואם היו לו ילדים. יש סופרים שאת מרגישה שיש להם ילדים ולכן הם מבינים שילד יכול להיות נודניק, קשה תפיסה או עריץ. הילד הזה הוא זני מדי לדעתי, כך שאמרתי לעצמי, אם היו לסנט?אכזיפרי ילדים, אני מתארת לעצמי שהוא היה מאותם גברים של העולם הישן, שלא שהו יותר מדי זמן עם הילדים שלהם".

      אילו התבקשת לכתוב לספר גירסה ישראלית ועדכנית, מה היית עושה?
      "אני נגד עדכונים, אוי ואבוי. עדכון רק ידלל את הצורה המקורית והמרוכזת של הספר הזה. יש ספרים שאסור לגעת בהם. אני אפילו לא יודעת מה אפשר לעשות, להפוך את מדליק הפנסים לעובד חברת חשמל? הפרשנות היחידה שאני מסוגלת לחשוב עליה היא בנוגע לאיורים. האיור מאוד ראשוני וילדותי במתכוון, אבל אולי היה אפשר לקחת את האיורים האלה ולהעניק להם פרשנות עדינה שמתאימה לימים שלנו. למזלי, אני לא זאת שיכולה לעשות את זה".

      "בצד של בילבי"

      ממרחק של שנים ועל אף איכויותיו, גם הסופרת גליה עוז תופסת את היצירה של סנט?אכזיפרי באופן ביקורתי. "אני לא יכולה בשום אופן לזכור את הקריאה הראשונה בספר 'הנסיך הקטן', אבל אולי האשמה היא בי. אני נוטה לא לזכור 'פעמים ראשונות' ולא לעשות עניין מתאריכים עגולים. כילדה קראתי את הספר כמה פעמים ולא גיבשתי עליו דעה, אלא קיבלתי את נוכחותו כמו שמשלימים עם איתן טבע. לפעמים אני מתגעגעת ליכולת הילדותית ההיא לקרוא קריאה נלהבת ולא שיפוטית. אבל זה כבר איננו", היא אומרת.

      לדברי עוז, מהות הקסם של הספר נעוצה באופן שבו "הוא מצליח ללכוד את הצער הטבוע באהבה ובהתקשרות לאדם אחר, בדרך שבה הוא ממחיש שאף אדם אינו מושג, גם לא הקרובים אלינו ביותר. וכך או כך, הזמן החולף והמוות משמידים את הידידות ואת האהבה ושמים ללעג את הניסיון האנושי לנצור את האינדיבידואלי והחד?פעמי. לא הדאגה ולא המסירות ולא הגעגועים יצילו אותנו. פנטה ריי, כתב הרקליטוס. הכל זורם.
      "מצד אחר, קריאה עכשווית בספר מגלה שב'הנסיך הקטן' יש יותר מדי סמלים, יותר מדי אמיתות עמוקות ונצחיות, יותר מדי הטפות מוסר ופחות מדי סיפור".

      מה המשפט הטוב ביותר בספר?
      "ילדים, היזהרו מעצי באובב', הוא כנראה הטוב שבמשפטי המפתח בספר, אולי מפני שההומור שבו מציל אותו מהחגיגיות של משפטי המפתח היומרניים יותר, כגון 'אין אתה מבין אלא מה שהנך מאלף' או 'העיניים סומות הן. אין לראות אלא בלב בלבד'. הבעיה במשפטי מפתח היא שהם מצוטטים מדי, 'צודקים' מדי, ובסופו של דבר הם נוטים להישחק עד דק וליפול למלכודת שממשילי המשלים נופלים בה - הבנאליות".

      מה סנט?אכזיפרי הצליח, או אולי לא הצליח, להבין על נפשו של הילד לעומת נפשו של המבוגר?
      "הקושי שלי בקריאה הנוכחית של הספר הוא בדיוק כאן, בהעמדה הסטטית והקפואה של נפש הילד מול זו של המבוגר: מצד אחד אידיאליזציה של הילדות, ומצד אחר טענה קבועה שהמבוגרים 'לא מבינים'. התפיסה הזאת, שלפיה המבט הילדי הוא תם ולא מקולקל, ואילו המבוגר הוא בהכרח פגום ואופורטוניסטי, היא מיושנת וקלישאית.

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      "ואולי זה ספר מסע, חשבתי לעצמי כשקראתי איך הנסיך הקטן, כמו דון קישוט, נדד ביקום ופגש את המלך ואת איש העסקים ואת הגיאוגרף. אבל לא; 'הנסיך הקטן' הוא מחזה מוסר, שכל כולו משועבד למסר שלו, והמסר חשוב יותר מהדרך. אדם יוצא מביתו ונודד בעולם ומחפש משהו, ושוכח שלאורך כל הזמן הזה הדבר האמיתי היה מתחת לאפו, בבית. פיתויי הקפיטליזם, הכוח הפוליטי וההשכלה הם ריקים. רק אהבתה של השושנה שווה באמת. ולא לשכוח: 'החשוב באמת אינו נראה לעין'. אולי הניו?אייג'יות הזאת, שמטיפה לחזרה אל האני, קילקלה לי את 'הנסיך הקטן'. ואולי תמיד הייתי בצד של בילבי".

      עוז מערערת על מלכותו הבלעדית של "הנסיך הקטן" בז'אנר "הספר שמתאים לילדים בכל הגילים". "הוא ספר מקסים", היא מודה, "אבל המתחרים שלו על אותה משבצת עולים עליו בעומק ובהיקף. ונזכיר רק את ספרי 'פו הדב', עם מבטם הספקני ומלא החיבה על האדם ועל חולשותיו, ואת הקסם האפל והאנרכיסטי של 'עליסה בארץ הפלאות'. כסופרת ילדים, אני מתחברת בקלות רבה יותר למסורות ספרותיות ריאליסטיות ומתרחקת מכל מה שקסום ונשגב. לכן, כנראה, אם ירשו לי לקחת רק 20 ספרים לאי בודד, 'הנסיך הקטן' לא יהיה אחד מהם".

      ילדות שלא החלידה

      בעבור המשורר רוני סומק "הנסיך הקטן" כבול לחוויות הילדות הראשוניות שלו בקשר בל יינתק, כמו "ארכיאולוג שמגלה ממצא ויודע שלתגלית שלו שכבות רבות". מה זאת אומרת? "קיימים ספרים שאתה קורא בהם ומבין שהם רב?שכבתיים", הוא מסביר, "בקריאה הראשונה שלי את 'הנסיך הקטן', כילד, הרגשתי שמדובר בספר מחתרתי: סנט?אכזיפרי לא כתב את הספר כדי שנקרא אותו כמו אדם שמתבונן בחלון ראווה, אלא ביקש שננפץ את החלון. כמה שנים מאוחר יותר קראתי את 'קן הקוקיה' שמוקדש לוויק לובל, 'שסיפר לי שדרקונים אינם קיימים ואז הוביל אותי למאורותיהם', כך כתב עליו קן קיזי, מחבר הספר. אז הבנתי ש'הנסיך הקטן' מתאר ג'ונגל מחמד, אבל על העצים שלו חרוט סיפור אחר, וכל קריאה בספר באה לגלות עוד סנטימטר ועוד אחד בשוליים של הג'ונגל שחשבתי שהכרתי".

      ומה גילית?
      "עברתי עם 'הנסיך הקטן' את מה שכנראה כל קורא עובר. בהתחלה אתה אוהב את הספר ואומר לעצמך שהוא אחד מאבות המזון של גיל ההתבגרות. אחר כך אתה דוחה אותו, כי כולם כבר גילו אותו ואוהבים אותו ואתה ציטטת ממנו באוזני יותר מדי בחורות, שציטטו באוזניהן יותר מדי פעמים את הספר".

      וכאדם מבוגר?
      "כבוגר אתה חוזר אל הספר, הופך בו את הדפים ולא יודע אם אתה המטפל או המטופל. בקריאה נוספת אתה מבין עד כמה הוא פוליטי וביקורתי, ואחר כך אתה פתאום מתעכב על כך שהספר מסתיים, למעשה, בהתאבדות ותוהה בינך לבינך איך קישטת אותו בסרטים צבעוניים. הרי זאת הקופסה השחורה שנותרת אחרי התרסקות המטוס.

      "'הנסיך הקטן' הוא גם מסע בזמן אל הילדות שלך", ממשיך סומק, "אל הרגעים שבהם הדמיון עבד, אבל המערכת דפקה לך על הראש עם פטיש חמישה קילו ואמרה לך - אוי ואבוי אם תראה נחש שבולע פיל במקום סתם כובע. סנט?אכזיפרי קורץ אל הקורא המבוגר ואומר לו: תמשיך לקרוא את הספר כמו ילד, אבל חמוש בתובנות של מבוגרים. לילדים הוא אומר: תמרדו באנשים שיותר מנוסים ומבוגרים מכם, כי האנטנות שלכם, בניגוד לשלהם, עדיין לא החלידו".

      הספר השפיע גם על היצירה שלך?
      "אני בטוח שהספר חילחל אל היצירה שלי ופתח עבורי שערים. את חלקם אני מזהה מייד: אלה שערים עם דלתות ברזל קשוחות שמפרידות בין אזור החלומות לאזור המציאות. אבל יש גם שערים מזכוכית שקופה שקשה יותר להבחין בהם, אבל כשאתה פותח אותם אתה רואה את מה שראית קודם - רק בצבעים יותר ברורים וחדים. הספר הזה העניק לי את החירות להגיע אל ארץ המטאפורות, כי כל דבר שאתה רואה מייד מתחשק לך לתפור לו כנפיים ולהעיף אותו למקום אחר".