ביקור אובמה בישראל

למה אובמה לא מתרשם מקמפיין פולארד?

הקריאה לשחרר את המרגל היהודי שבה ועלתה שוב לפני ביקורו של נשיא ארה"ב. ליאור רוטברט סבור כי במקום בקשות, צריכה להיות הכאה על חטא של מדינת ישראל

ליאור רוטברט
21/03/2013

לקראת ביקור נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אנו חווים תחושת דה ז'ה וו. שוב פעם כולנו מתגייסים, שוב פעם השלטים ושוב פעם הדמות המצוירת והמיוסרת, רק שהפעם הדמות היא איננה דמותו של גלעד שליט, אלא של ג'ונתן פולארד. כלי התקשורת התגייסו גם הם למשימה, ומדינת ישראל כולה מתגייסת פעם נוספת, הפעם בשביל ג'ונתן. קמפיין ציבורי ותקשורתי יזום שכמו בעבר, אינו תורם ולו במקצת למען שחרורו המיוחל של פולארד. השיח שנעשה בו שימוש, שגוי ויתרה מזאת, הוא פונה אל הקהל הלא נכון. הוא פונה אל הציבור הישראלי ואל מקבלי ההחלטות במדינת ישראל.

הבעיה המרכזית היא, שלא מדובר בחייל ישראלי בשבי האויב, כי אם במי שנחשב בעיניי האמריקאים כבוגד שריגל תמורת בצע כסף, היושב בכלא בארצות הברית, ידידתנו הגדולה ביותר. השאלה האם פולארד, סוכן שלומיאל ובעייתי שהציע מרכולתו למדינות נוספות ולא רק לישראל, ישוחרר, לא תלויה במידת ההתגייסות של הפוליטיקאים והציבור הישראלי. היא תלויה במידת הרצון הטוב של הנשיא האמריקאי ואנשי ממשלו ולא עושה רושם ששלטים בכביש ירושלים-תל אביב ישפיעו עליהם.

הרעש התקשורתי והשיח הנוגע ללב שמתמקד ברגשות של כולנו ובעובדה שפולארד שילם את המחיר מעל ומעבר, לא רק שאינם תורמים, הם במידה מסוימת חוטאים לאמת. הם מזיקים למדינת ישראל ורק מרחיקים את היום בו ישוחרר. מה שעובד על הרגש של נבחרי הציבור שלנו, לא פועל על הנשיא האמריקאי שמחויב לבוחריו ולערכים של ארצות הברית.

מה שעובד על הרגש של נבחרי הציבור שלנו, לא פועל על הנשיא האמריקאי(צילום: רויטרס)

מדובר בשיח פנים ישראלי שפונה לערכים המקובלים במדינת ישראל, ערכים שהתפתחו במהלך השנים, לאור המציאות הגיאו-פוליטית ישראלית שיצרה במהלך שנות קיום המדינה שבויי מלחמה רבים. זהו סוג השיח שהפעיל לחץ יעיל ונכון על ממשלת ישראל לשלם מחיר כבד על מנת לשחרר את גלעד שליט, אבל זהו אינו סוג השיח שיגרום לאמריקאים לשחרר את פולארד, בטח ובטח אם הוא נשלח לכתובת הלא נכונה.

גם הממסד היהודי בארצות הברית שיכול היה להוות משקל רציני בפעילות לובי פוליטית מבין מהם פני הדברים. הוא איננו מתערב לטובתו של פולארד, ולא מפעיל לחצים לשחרורו בשל ההבנה שפעולות כאלה מזיקות לשחרור האפשרי ולמדינת ישראל. יהדות ארה"ב מבינה את התקשורת האמריקאית ואת העברת המסרים בצורה טובה יותר ממה שנעשה בקמפיין הישראלי.

המעצמה הגדולה בעולם לא באמת מתרשמת מקבוצת קצינים במילואים שאומרים שפולארד הוא "אחד משלהם", או מנערות בחצאיות המחלקות סטיקרים עם תמונתו. מבחינתם, הבעיה היא קודם כל בהתנהלותה של מדינה ידידותית שגייסה סוכנים בתוך הממשל האמריקאי וזאת לפני שעוסקים בספקולציות השונות לגבי גורמים השונים שהמידע שסיפק פולארד דלף לכיוונם.

צריכה להיות הכאה על חטא

פולארד ישתחרר רק אם מדינת ישראל תשנה דיסקט. לחץ ציבורי בישראל לא ישפיע על האמריקאים, התנצלות יכולה לעשות את השינוי. הנשיא פרס יכול לבקש את שחרורו של פולארד ולהיענות בסירוב מנומס, אך אם ראש הממשלה לשעבר פרס, שכיהן בזמן לכידתו של פולארד, ישכיל להתנצל פומבית בפני האמריקאים, עשויה להיות להתנצלות השפעה רבה יותר, מסתם עוד בקשה.

את הבעיה הזו לא הציבור הישראלי יוכל לפתור, אלא רק מדינת ישראל עצמה. במקום בקשות, צריכה להיות הכאה על חטא. נכון, גם האמריקאים ככל הנראה בולשים אחרינו, אך הפעם צריך לבחור בין הגאווה הלאומית לגורלו של ג'ונתן פולארד, ואם באמת מנהיגינו רוצים בשחרורו, טוב יעשו באם ישפילו מבט, אישי ולאומי, יתנצלו בפני האמריקאים יציעו מחווה בתמורה, ואז, רק אז ורק אולי, יוכל ג'ונתן פולארד לצאת לחופשי.

רק למשא ומתן חשאי יש את הסיכוי להניב את התוצאה המיוחלת וכדי לקבל את ג'ונתן פולארד אנחנו צריכים לתת, רק שהפעם לא מדובר באסירים, אלא בנתינה סמלית שהיא לא פחות חשובה בעיניי האמריקאים.

הכותב הוא יועץ תקשורת, שותף בחברת יחסי הציבור והדוברות "ספוט תקשורת ואסטרטגיה"

עוד בוואלה!

רוצים לזכות בארוחה משפחתית בסטקיית הבוקרים בתל אביב?

בשיתוף סטקיית הבוקרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully