"יכול להיות שיכולתי לעשות את הדברים אחרת בקדנציה הראשונה", התוודה אובמה אמש. סיכום ראוי, אמיתי, על אדמת ארץ הקודש. מתקפת הסוכר ששטפה את המדינה עם פתיחת דלתות האייר פורס 1, זכתה בתגובה ציונית הולמת של חום מזרח?תיכוני עוטף ומחבק בחזרה. אם כך קיבלו את נשיא ארצות הברית, לא ברור מה יישאר כשיגיע המשיח, אמרו אתמול ברחובות ירושלים.
אחד התושבים ברחביה, שהמתין מול מחסום משטרתי, אמר כי אובמה בחר להגיע לעיר לקראת יום השוויון השנתי בין היום ללילה. אחר הזכיר כי הוא מגיע בשבוע שלפני פסח, כמו ישו, שהגיע לשערי ירושלים בשבוע הקדוש. סינדרום ירושלים התחלף בסינדרום אובמה של ממש.
ארבע שנים הפרשנים (הישראלים והאמריקאים, שמצטטים זה את זה) הסבירו לנו שוב ושוב כי נתניהו ריסק את היחסים עם ארצות הברית ושאובמה בא כדי להציל את ישראל מעצמה וממנהיגה הנבחר שוב ושוב. מי שהיה צמוד לפרשנויות, יכול היה לטעות ולהאמין שהמטוס האמריקני היחידי שיחוג בשמי ישראל בקרוב יהיה מפציץ שיגיע לסגור חשבון ארוך. ושוב, התברר שבעצם ארצות הברית לטובתנו ושיש לנו ידיד בבית הלבן.
ייתכן כי כפי שהמזרח התיכון השתנה, גם נשיא ארצות הברית השתנה. פגישה עשירית שלו עם נתניהו נגמרה בחיבוקים. סיוע אמריקני אדיר, שיתוף פעולה מתמשך, אינטרסים משותפים וערכים זהים. ולמרות הכל, צריך להפריד בין ביקור של רצון טוב, לבין מה שיחשב בראייה היסטורית להצלחה בחדרי חדרים.
למרות ההפקה הנוצצת, זהו לא ביקור של באתי לסמן וי ולשדר אהדה וחמימות בלבד. אמנם אובמה בא לדבר ישירות אל העם הישראלי, אך גם כדי לשרטט קו אדום לאיראנים, לסמן אור ירוק לתקיפה ישראלית אם יוחלט על כך בממשלה החדשה. היום, הפה יהיה בבנייני האומה, האוזניים בטהרן ועד איסטנבול.