ערב ביקורו של הנשיא אובמה ומזכיר המדינה קרי באזור התפרסמו ב"ניו יורק טיימס" קטעים מראיון שנערך לאחרונה עם עבדאללה מלך ירדן עבור כתב העת "אטלנטיק". המלך, מסתמן, ער לפגיעה הצפויה בממלכה תוך כדי שהוא מתייחס למדינאים האמריקנים כ"נאיביים". ראיון זה הוא עדות למצוקה הירדנית, שיצאה לתקשורת שלא במקרה ערב ביקור הנשיא האמריקני באזור.
למלך הירדני בהחלט יש סיבה לדאגה: בימים האחרונים, לפי פרסומים שאמינותם עדיין נבדקת, עשה המשטר הסורי שימוש ראשון בנשק כימי נגד אזרחי שכנתה של הממלכה. האמריקנים שתקו וכך שאר העולם. כזכור, אובמה איים כי מהלך כזה הוא קו אדום שיביא להתערבות אמריקנית ישירה בסוריה, אך מתברר כי זה לא מפריע לו להמשיך בפסטיבל קבלות הפנים בישראל וברשות הפלשתינית ולעבור לסדר היום חרף המעשה הנתעב.
כשל זה של האולטימטום האמריקני, שהצטייר כבלון של אוויר חם, התווסף לחולשת הממשל בעיני בעלי בריתו במזרח התיכון. האופן שבו מנטרלות המעצמות זו את זו בכל הקשור ב"מלחמה הקרה" המתהווה בזירה הסורית ומפעילות נציגי מדינות כשליחים וכקבלני משנה לרצח ההמונים במדינה, נוסף גם הוא על החולשה ועל המחדל האמריקני שנתגלו בסוגיית כישלון הסנקציות ובלימת המאמץ האיראני להשיג בעלות על נשק גרעיני.
האימפוטנציה האמריקנית הנחשפת מאיצה את היווצרותו הצפויה של מירוץ חימוש גרעיני קטלני בקרב בעלות הברית הערביות של אמריקה במזרח התיכון המרגישות שהופקרו, ומוסיף למצב הכאוס האזורי שבו מצויים משטרי ערב הנלחמים "בקרב על הבית". זוהי התפאורה האמיתית שאובמה אולי לא רואה בביקורו הנוכחי.
ירדן היא דוגמה לזעזוע הצפוי. בראיון החריג שהעניק המלך עבדאללה הוא גינה את בני המשפחה המלכותית כ"בזבזנים" ומסר כי בכוונתו להביא במהלך 50 השנים הבאות לכך שבנו ימשול במדינה ירדנית דמוקרטית שבראשה מלוכה בסגנון הבריטי. המלך הצהיר עוד כי קבע בראש מעייניו לסכל את מאמצי "האחים המוסלמים", לשעבר בעלי בריתה של השושלת, להגיע לשלטון והגדירם כ"זאבים בעור של כבש, מרושעים ואנשי דמים".
נראה כי המלך חש שהופקר אך הוא נלחם על חיי הממלכה ורמז על כוונותיו להסתמך על מוקדי כוח חדשים בירדן המשתנה. הוא כינה את מנהיגי שבטי הבדואים, שהם כיום משענתו השלטונית העיקרית, כ"דינוזאורים" שכל עניינם הצבעה למקורביהם ולא חשיבה מדינית עניינית.
התפרקות מדינות ערב - אתגר בני אובמה
האדמה מתחת לרגליו של אובמה הולכת ונסדקת. יש המסבירים את עמידותן של המונרכיות, בעלות בריתה של אמריקה שנותרו באזורנו, בלגיטימציה השושלתית?דתית שלהן, בעושר ובמשאבים שמהם הן נהנות, במערך ההשפעה וביטחון הפנים שלהן ובמערכות הגיבוי שביניהן לבין מונרכיות ומדינות ומעצמות אחרות. אבל לא לעולם חוסן.
המהלך ההיסטורי של התפרקות האימפריה העות'מנית למדינות ערב המלאכותיות של היום מסתיים עתה בפירוקן של מרבית המדינות המפוברקות הללו לשבטי המוצא שלהן, שמהן התחיל האיסלם בהתפשטותו האימפריאלית. לכן דווקא עתה הקמת מדינה פלשתינית חדשה היא תהליך גרוטסקי המשמש עדיין, משום מה, אתגר לנשיא האמריקני הנבוך. גם סיוע לכוחות האיסלמיים האלטרנטיביים הגואים באזור הוא הימור שהוכח, מניסיונם הכאוב של האמריקנים, כשגוי.
התפרקות מדינות ערב הוא אתגר גדול הניצב עתה בפני אובמה, מנהיגו של העולם החופשי. תהליך ההתפרקות לשבטים כבר אירע בראשית האיסלם. גם עתה, ללא הצלחה, מנסים מנהיגי האיסלם הקיצוני שחרטו על דגלם את הסיסמה "האיסלם הוא הפתרון" ללכד בכוח את שברי ה"אומה" ולכבוש את אירופה בתור התחלה.
כישלונם של הקיצונים האיסלמיים להציג הישג כלשהו מול סיסמאותיהם הריקות מרסק את אמונת ההמונים, מזכיר את מלחמות ה"רדה" העתיקות ומגביר את ה"כאוס - שסופו שיכוון כנגד המערב".