על פניו, כל ביקור של נשיא אמריקאי הוא אירוע מאיר פנים לישראל. מי שמטיל בכך ספק ייטיב לזכור כיצד נפלו פנינו כאשר בראשית כהונתו הראשונה בחר ברק אובמה לשאת את נאומו המדיני המרכזי דווקא על אדמת מצרים, ולא שב לדרוך בארץ. עתה הגיע דווקא למדינת היהודים, וכארבעת קודמיו אשר באו לישראל יתקבל כידידה החשוב מכולם.
אובמה ובנימין נתניהו אינם חלוקים בדעותיהם על הצורך לבלום את מיזם הגרעין האירני, אם כי אין ביניהם הסכמה מה הוא הקו האדום, שלאחריו יהיה צורך להפעיל כוח צבאי להשגת היעד. זה ויכוח קשה, אבל הוא קל יותר מאשר אילו סבר נתניהו כי יש לפעול רק בכוח הנשק, ואובמה השיב כי לעולם לא. הוא הדין באשר למצב בסוריה, שבה נעשה אתמול לראשונה שימוש בנשק קטלני. אם ארה"ב תתערב במלחמת האזרחים אשר קטלה כבר 65 אלף סורים או לא זו שאלה חשובה לגבי מרכזיותה של אמריקה במזרח התיכון - אבל הבנת המשמעות המיוחדת של התפתחות זו והקרנתה על מעמד אירן וחיזבאללה וחמאס אינן שנויות במחלוקת בין ירושלים לבין וושינגטון.
לא כן באשר לסכסוך הישראלי?פלסטיני. בנושא ייחודי זה פעורה תהום בהבנת הבעיה, בעיקר שהאמריקאים חדלו להאמין כי ראש הממשלה חותר לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, ויהיה עליו לעמול קשה לשנות את דעתו של אובמה. אלא שבישראל מניפים לכבודו את דגלי הכחול?לבן והכוכבים?והפסים, ואילו ברמאללה, ובעיקר בחברון, דורסים כל סמל אמריקני, ואין זה מקרה. אובמה מגיע לישראל כדי לחזק את מעמדו בדעת הקהל. הוא בא להדגיש את החלק הנוח ביחסי שתי המדינות, שמגיע לשיאו בתמיכה חסרת תקדים בביצור ביטחונה של ישראל. כל הידוע על ההשתתפות האמריקנית במיזם כיפת ברזל הוא רק קצה הקרחון המבטא את עומק הסיוע ועוצמתו. אך המחלוקת היא מהותית, והמפגש שיזמו האמריקנים עם הציבור הישראלי מעל ראשה של הכנסת - ותוך כדי החרמה לא אופיינית להם של הסטודנטים הלומדים באריאל - נועד לאותת על פתיחת מהלך מדיני לחידוש המגע הישראלי?פלסטיני. גם אם אובמה בא לדבר שלום ולקצור מחיאות כפיים, אורבות לביקורו סכנות קלות של קולות צורמים. הוא עומד על הצורך לפגוש בשנית בנתניהו לאחר שובו מרמאללה, ואין ספק שמדובר במהלך אשר יופקד לאחר מכן בידי ג'ון קרי לדרבן את הצדדים ולפעול בנחישות וללא מתק שפתיים. ישראל ערוכה מחויכת. בתיקו של נתניהו מונחת הנוסחה "שתי מדינות לשני העמים" - והוא ישתמש בה על פי הצורך. כבר במערכת הבחירות ידעו בלשכת נתניהו כי בעתיד הקרוב יתעורר הצורך לערוך מחוות לפלסטינים. ה"לא" של אביגדור ליברמן הוא צעד פוליטי ולא ביטוי לעמדת הממשלה. בינתיים - Welcome, הנשיא אובמה.