הזדמנות היסטורית

כמעט שנה תמימה עסקה ישראל בפוליטיקה פנימית וזנחה את ענייניה המרכזיים. היא צללה לעסקי מפלגות וצפה עם ממשלה, שהקואליציה שלה תפורה בחוטים חדשים. לא היו כמותם בעבר. עתה חייבת הממשלה לפרוש מן הקטטות הפוליטיות והקנוניות והתככים לטובת העיסוק בעניינים הלאומיים. היא ניצבת בצומת שממנו יוצאות שלוש דרכים שונות, אשר חייבות להיארג בדרך כלשהי למהות אחת.

בנימין נתניהו ושלי יחימוביץ' - בשני הנאומים המרכזיים שפתחו את הדיון בכנסת על בחירת הממשלה ה?33 - עקפו אתמול את המהמורות העיקריות. ראש הממשלה היוצא והנכנס הזכיר את חוזקו המוכח של המשק הישראלי, ולא רמז כהוא זה על דרכי הטיפול בחוליו. מיסוי? קיצוץ שירותים לאזרחים? הורדת רמת החיים? האטה בביטחון הלאומי? אף לא רמז.

גם יחימוביץ'. אז מה אם בכירי הממשלה מחזיקים בתפיסה קפיטליסטית ושר המדע מיש עתיד יעקב פרי עשיר? היא נדרשת לשאלה כיצד לא להידמות לקפריסין השכנה, ואין למשנה הסוציאליסטית שלה מענה טוב מזה של הליברלים.

הוא הדין במדיניות - הנושא אשר יהיה למבחן הראשון של הממשלה החדשה. ברק אובאמה ייסע וג'ון קארי יגיע, והאיחוד האירופי יתבע - וסיר הלחץ בקואליציה יגבר, ומה נותר לישראל להציע? אם נתניהו הביע אתמול נכונות לפשרה היסטורית מרחיקת לכת עם הפלשתינים בלי להזכיר את המנטרה של "שתי מדינות לשני עמים" הרי זה מפני שהוא שומר אותה לאורח אובאמה. מה אחר כך?

אביגדור ליברמן צייר תמונה מציאותית, שאין שותף פלשתיני לנהל עימו משא ומתן. אך אין זה נבון לזרות ייאוש כמו חול בעין. העולם יאמין כי ישראל נהנית לעשות כן.

הזרוע השלישית היא זו, שישראל יכולה להכריע לגביה באורח עצמאי. בלי תלות בכלכלה העולמית או ברצון הפלשתיני. יש לה מילים רבות: "שוויון בנטל" או "תוכנית הליבה לבתי הספר" ו"העלאת אחוז החסימה". יש לה גם מחיר. הדרת החרדים מן הזירה הפוליטית עומדת בניגוד משווע לתביעה החילונית והדתית?לאומית הצודקת, שישתתפו בגיוס לצה"ל ובשירות הלאומי. מי שנדרש להשתתף, יתקומם כשמסלקים אותו.

לפיכך העברת החרדים אל שורות האופוזיציה - צעד רצוי בפני עצמו - אינה יכולה ואינה צריכה להיות ממושכת. לפיכך מימוש התיקונים אשר הצדיקו את הדחת החרדים מהקופה הלאומית חייב להתבצע במהירות יחסית, שכן לא יהיה אפשר להשאירם זמן רב הרחק מעטיני הממון. החרדים יקדימו לחזור, ועד אז יש לממשלה ה?33 הזדמנות היסטורית למהפך לאומי.

רק שלממשלה אין היכולת לטפל בזרוע אחת לזמנה. המציאות כופה עליה לעשות כן בעת ובעונה אחת. זה קשה מנשוא. אך אם יצלח המהלך הכולל, הוא עתיד לרשום אותה בספרי ההיסטוריה לתפארת מדינת ישראל.