רבים התיירים המגיעים להודו ומתאהבים בה עד כלות. הם חוזרים אליה שוב ושוב, נמשכים למסתוריות שלה, לניגודים המרכיבים אותה, ליופי המרהיב של ערים מודרניות ועתיקות, של כפרים נידחים ושל טבע מטורף המתקיימים לצד עוני נורא, הזנחה ולכלוך בלתי ייאמן. גם אני, כבר בביקור הראשון שלי במדינה המדהימה הזאת, נשביתי בקסמה, חזרתי אליה כעבור ארבע שנים לביקור נוסף ומאז הרצון לחזור אליה רק הולך וגובר.
בטיול הראשון הייתי ילדונת בת 25 שיוצאת להרפתקת חייה, והודו אכן לא איכזבה. אומרים שאהבה היא עיוורת, וגם במקרה הזה הפתגם תופס: עיניי המאוהבות, כמו עיניהם של מטיילים מאוהבים אחרים, לא ראו את האוכלוסייה הנחשלת, את העוני הרב, את אפליית הקאסטות הנהוגה עדיין במקומות רבים בתת היבשת. אולי ראינו, אבל העדפנו להתעלם. ההודים תמיד נתפסו בעיניי כעם שוחר שלום, סבלני (איך אפשר שלא, עם חוסר העמידה בזמנים המשווע שלהם), קצת נאיבי, אבל כזה שתמיד חביב לתיירים ומסביר פנים. כבחורה שטיילה לבד רוב הזמן, לרגע אחד לא חששתי. מעולם לא הוטרדתי על ידי גבר מקומי ולא חוויתי היתקלות לא נעימה איתם. שמעתי סיפורים על מטיילות אחרות שנגעו בהן בצורה לא נאותה או זרקו הערות, והשתוממתי: האם זו אותה הודו שבה אני מטיילת?
בחודשים האחרונים תופסת הודו כותרות המצביעות על מציאות אחרת לגמרי: אישה נאנסת כל 20 דקות, ילדות, נערות ונשים מוטרדות מינית בכל מקום ואף גרוע מזה. האירוע המזעזע של אונס הסטודנטית באוטובוס, מותה והתגייסותו הכללית של העם ההינדי - גברים כנשים - בקריאה לממשלה לטיפול דחוף בזכויות הנשים ובהחמרת עונשם של אנסים מצביעים על כך שמגמה נוראה זו הולכת וגדלה, ולחברה המקומית נמאס מהיעדר משילות וחוק, נמאס מכך שחיי נשים הם הפקר. כחברה, הודו עוברת בשנים האחרונות שינויים תרבותיים וחברתיים דרסטיים, מחברה דתית נחשלת לחברה חילונית מתקדמת. נשים הינדיות משילות את הסארי, לובשות מכנסיים וחצאיות ולא מתביישות לפתח קריירה ועצמאות. אלא שכפרטים החלשים יותר בחברה הן הסובלות העיקריות מתוצאותיהם של שינויים אלה.
בסוף השבוע פורסם מקרה מזעזע נוסף של אונס - הפעם בתיירת שוויצרית מול עיני בעלה על ידי חבורת גברים מקומיים. השניים יצאו לטיול אופניים באחת המדינות במרכז הודו, עצרו ללון ביער ושם הותקפו. מוכרחים להודות: מבחינת המטיילים מדובר בחציית קו מסוים משום שבמרכז הפרשה עומדת תיירת. מובן שאונס הוא אונס וכל מקרה מזעזע בפני עצמו, אבל בנקודה זו האהבה שתיירים רוחשים להודו מתחילה קצת לפקוח עיניים. גם אני, שמרגישה בהודו קצת כמו בבית, ביקשתי מחברה שנסעה לשם לשמור על עצמה ולא להסתובב לבד.
מבחינתי הודו היתה אחד המקומות הבטוחים והנוחים ביותר לטיול. עלול להיות, שלא עוד. ההכנסות מתיירות בהודו הסתכמו לפני כשנה ביותר ממיליארד דולר. אם הודו תפסיק להיות מקום בטוח עבור מקומיים ואורחים, עלולים התיירים להדיר את רגליהם ממנה ואז תבין הממשלה דרך הכיס כי משהו חייב להיעשות.