היריבים של "הפוליטיקה החדשה"

‏ביום שאחרי העמידה העיקשת על העקרונות החשובים שתיקשרו את עצמם לדעת, ייווכחו שרי "הפוליטיקה החדשה" כי המאבק האמיתי, זה שהונצח באורח מדויק מאין כמותו בסידרה הבריטית האלמותית "Yes, Minister", רק מתחיל. וליריב שמולם - הפקידות הממשלתית - אין שם או מפלגה אחת, אבל יש עקרונות, ערכים, תרבות ארגונית ודרכי פעולה שמאפשרות לו לסכל כל החלטה חשובה של השר.

בתחילת הקדנציה של הממשלה היוצאת קושטו מסדרונות הקומה הראשונה בבניין הממשלה בפלקטים, שהיטיבו לתאר את הוויה דולורוזה שעובר אזרח המבקש אישור לסגירת מרפסת. כך ביקש רה"מ בנימין נתניהו לתת ביטוי לאבסורד שבנפתולי התהליך. המטרה - קיצור תהליכי רישוי בנייה.
למרות תמיכת שרי הממשלה, נחל הנושא כישלון חרוץ. אינספור פגישות ודיונים, מלווים בטיעונים משפטיים, כלכליים, חברתיים וטכניים, נסתיימו בניצחונה המוחלט של הפקידות, שקבעה מראש כי תהליכי הרישוי לא ישתנו.

מוקדם יותר בעשור הקודם החליטה ממשלתו של אריאל שרון להקים מייד מתקן להתפלת מים ואף אישרה הקצאת תקציב לכך. זה לא קרה, ומשהתעכב ביצוע ההחלטה, זימן שרון למשרדו את הפקיד הרלוונטי באגף התקציבים, שהסביר לו בנימוס כי עם כל הכבוד לממשלה, הצבעתה אינה מחייבת את האגף, שאנשיו סבורים כי אין כל דחיפות במתקן. שרון, סיפרו הנוכחים, דפק על השולחן עד שהמאפרה עפה. זה לא עזר.

החלטות ממשלה רבות (80%, לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה) נעצרות על ידי הפקידות הממשלתית. את עלות המחסור במים שלא הותפלו בעקבות שנות הבצורת שבאו לאחר אותה החלטה אפשר רק לדמיין, והציבור, שנדרש לשלם בשנת 2009 "מס בצורת", זעם על נבחרי הציבור שלא השכילו לפעול בזמן.

שרי "הפוליטיקה החדשה" יגלו כי אין להם כמעט השפעה על החלטות הרות גורל שמשמעותן רוחבית, למשל, העלאת תעריפי מים וחשמל בעשרות אחוזים, ומנגד, החלטותיהם החשובות אינן יותר מהמלצה בעיני הדרג הפקידותי. הם נכנסו למשרד שבו חשקו, אך התקציב בידיהם רק לכאורה. הם ילמדו שעל כתפיהם מוטלת מלוא האחריות לכל מחדלי משרדם, אך הסמכות לבצע החלטות מבוזרת בין רשויות סטטוטוריות, יועצים משפטיים ואנשי אגפים.

שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, ציטט את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, שתקף אותו בטענה כי הוא נוקט מדיניות לעומתית לפקידות ופועל בניגוד להמלצות היועמ"ש. קראתם נכון: הפקידות מצפה שהממשלה תקבל את החלטותיה. לא להפך.

על הפוליטיקאים החדשים לחבור לעמיתיהם הוותיקים כדי להשיב לנבחרי הציבור את הכוח למשול. אחרי הכל, בתום הקדנציה, הם, ולא הפקידים, ייתנו את הדין.