מצבו של בנימין נתניהו תואם הבוקר את התיאור התנ"כי "כי קצר המצע מהשתרע, והמסיכה צרה כהתכנס". בלשון החולין העכשווית: אין מספיק שמיכה לכסות את הראש והרגליים. יש בליכוד כל כך הרבה מועמדים לתפקיד שרים וסגני שרים, אבל ההיצע דליל עקב הכישלון בבחירות.
אפשר למתוח על נתניהו ביקורת בשל ניהול מערכת הבחירות שהסתיימה בקיצוץ רבע מכנפי הליכוד. אך במצב שנוצר לאחר סגירת הקלפיות - מי יכול להציע לו הבוקר פתרון משביע רצון מבחינת מפלגתו? באופן אובייקטיבי אין כזה.
לכן בבואו לשבץ את שריו בממשלה, שעל הקמתה בישר אתמול לשמעון פרס, הוא חייב להביא בחשבון שלושה קריטריונים: התאמת השר לתפקיד; העדפת מינוי המרענן את הליכוד, אשר ייאלץ להתמודד בסיבוב הבא עם אנשי "הפוליטיקה החדשה"; וזיהוי מי שיגרמו לו נזק מבית אם יושארו מחוץ לממשלה. ריבוע המעגל, כמעט בלתי אפשרי.
יום הסכינים השלופות בליכוד
לא כל המינויים בעייתיים. משה (בוגי) יעלון יודע כי יכהן כשר הביטחון וברצינותו כבר החל להתעדכן, אלא שגם הוא עמד מקרוב על אירועי מערכת הבחירות האחרונה ועל אופי מפלגתו, וסביר להניח כי בשנים הקרובות יראו אותו "סחבק" של חברי המרכז ומארגן מחנה משל עצמו.
אחרים במצב קשה ממנו. אם סילבן שלום ימצא כי למעשה הוסג לאחור בהשוואה לממשלה היוצאת, הוא ייהפך יריב מבית לנתניהו לאחר שנה של הפוגה ויחסים טובים; וראובן (רובי) ריבלין כבר מתמקם מצידו האחר של המתרס; ואף שגדעון סער יודע להגיב על אובדן משרד החינוך בקור רוח, ברור כי מעברו הכפוי למשרד הפנים מלווה בצלקת. מה על האחרים, שבכלל לא זכו?
הבוקר מתחיל יום הסכינים השלופות במפלגת השלטון. נתניהו ינסה לכבות את האש. לאחר מערכת בחירות שלא עסקה כלל בבעיות העיקריות בתחומי המדיניות והכלכלה, תציג הממשלה ה?33 סידרה של התחייבויות, שאם רובן ייצאו לפועל כי אז תחול התקדמות משמעותית ביצירת תשתית תרבותית משותפת לכל הישראלים, לרבות החרדים, יהיה יותר שוויון בנטל ויפחת הפיצול המפלגתי עקב העלאת אחוז החסימה בבחירות.
אם הקואליציה לא תשקע בנרגנות אלא תקדיש עצמה לעשייה - יש לה סיכוי לזכות בסוף דרכה בעוד זמן לא מועט בציון טוב.