הדור שלא ידע את רונאלדו

תודה לך, נבחרת ישראל!" זעקה הכותרת בעיתון, "תודה לך, נבחרת בכחול?לבן! לערב של כדורגל כה יפה ומרגש חיכינו וייחלנו זמן רב מאוד. והוא בא אתמול בסערת ניצחון, שהכדורגל שלנו לא ידע כמותו. אחרי שנות תסכול ואכזבות, ועוד בטרם נשכחו סצינות ההחמצות בטורניר קדם גביע העולם - ראינו אותך בשעתך היפה ביותר".

גם בעיתוני בריטניה התפעלו, ומרחו את הכותרות "סנסציוני", "פנטסטי", "מזהיר". ה"טיימס" הלונדוני כתב: "ישראל הרסה את פורטוגל ב?30 דקות של כדורגל התקפי מזהיר. הפורטוגלים ציפו לפגוש נבחרת ישראלית חלשה. הם שמו את הדגש על משחק התקפי ... זו היתה שגיאה הרת אסון. הגנת פורטוגל נופצה לרסיסים נוכח הלחץ הישראלי".

לא, זו לא נבואה לקראת מה שעתיד להתרחש ביום שישי הבא, כשנבחרת ישראל תארח ברמת גן את פורטוגל למשחק גורלי במוקדמות המונדיאל. זה מקרה שהיה באמת: ב?28 באוקטובר 1981, באותו מגרש, באותו מעמד ובנוכחות אותן הנבחרות, עשו הכחולים?לבנים את הבלתי ייאמן וניצחו 1:4. עכשיו נותר רק להחזיר את הכדורגל הישראלי 31 שנים וחצי לאחור, ולשחזר את ההיסטוריה מול כריסטיאנו רונאלדו ועוזריו הנאמנים.

המשחק ההוא הפך לאחד הגדולים בתולדות הנבחרת. כדי להבין איך עושים זאת נכון, הפגשנו שלושה מגיבורי ההצגה ההיא: בני טבק, שכבש שלושער; הקפטן דאז גידי דמתי, שהבקיע שער נוסף; והשחקן הוותיק בסגל של הימים ההם, יצחק שום.

"אחח, איך התגעגעתי לדשא הזה", נאנח דמתי (61), העובד כיום בעיריית תל אביב, כשהוא נכנס לאיצטדיון הלאומי ברמת גן. השער שכבש באותו משחק היה האחרון שלו במדי הנבחרת. "הייתי כאן מאות פעמים, אבל הריחות נשארו אותם ריחות, וההתרגשות היא אותה התרגשות. היה פה כיף לא נורמלי, וגם עכשיו יש לי צמרמורת", הוא אומר.

"כשהמאמן ג'ק מנסל הודיע שאני פותח בהרכב, כולם התפלאו", מודה בני טבק (55). טבק, כוכב מכבי תל אביב דאז, היה אחד החלוצים הטובים בארץ, אבל ברזומה שלו יש רק 12 הופעות וחמישה שערים במשחקים בינלאומיים במדי הנבחרת. את רובם הבקיע באותו יום. "במשחק שלפני, מול סקוטלנד, החמצתי שלושה שערים בטוחים מול השוער, והעיתונאים אמרו למנסל: 'אולי תיתן לחלוץ אמיתי לשחק?' הוא הבטיח להם שבפעם הבאה שאגיע למצבים כאלה, אני אבקיע".

טבק הוא אחד המאמנים המצליחים בישראל כיום. רק בשבת האחרונה הצעיד את רמת השרון הקטנה להעפלה סנסציונית לפלייאוף העליון בליגת העל.

יצחק שום (64) הפך לאחר פרישתו למאמן מעוטר, זכה באליפויות ובגביעים בישראל וביוון, והיה גם עוזר מאמן הנבחרת במשך כמעט עשור. הוא מבהיר שאין מה להשוות בין עבר להווה. "אין היום בישראל מנהיגים שסוחבים על גבם את הקבוצה, אין 'בעלבתים'", פוסק שומי, "כשאני שיחקתי בהפועל כפר סבא ודמתי היה בשמשון תל אביב, לא היו ממנים מאמן בלי לדבר איתנו".

"סחבנו איתנו טראומה", נזכר שום. "כשהיינו בליסבון, בדרך למשחק הראשון, האוטובוס שלנו היה מעורב בתאונה. הגענו למגרש באיחור מטורף, מול יציעים מלאים ב?40 אלף איש. כשההמנון הפורטוגלי התנגן, הסוסים של המשטרה רקעו ברגליהם. זה היה מחזה מפחיד. אחר כך לא ממש הצלחנו לתפקד, והובסנו 3:0".

דמתי: "הפורטוגלים הבהירו לנו טוב מאוד מה ההבדל בינינו לבינם".

אז איך הצלחתם להתרומם ולהביס אותם בחזרה?
שום: "לא ידעו להעריך את מנסל, אבל הוא אחד המאמנים הגדולים שעברו בארץ. חלק גדול ממה שאני יודע, למדתי ממנו. הוא ידע לתת לנו שקט. בכלל, למרות שלא עלינו למונדיאל, היה לנו טורניר פנטסטי, וכולם פה רק חיפשו את מנסל מהרגע הראשון משום שהוא היה זר".

טבק: "הוא ישב בחדר ההלבשה לפני המשחק וקרא את הספר 'מלחמה ושלום'. שאלתי אותו, 'קואוץ', איך אתה מסוגל לשבת ככה בשקט ולקרוא? אתה לא בלחץ?', אז הוא ענה: 'מה יש לי להיות לחוץ, אני כבר לא יכול לעשות שום דבר. עכשיו זה שלכם ותלוי רק בכם".

דמתי: "הוא לא היה מתעסק בקטנות, ואומר לך מתי ללכת לישון או דברים בסגנון הזה. אם מישהו היה מבצע עבירת משמעת, הוא רק היה מעיר ועושה 'נו, נו, נו', אבל לא מעניש. תמיד אמר: 'תפצה במגרש על הטעות שלך'".

שום: "ככה הוא היה מתייחס לשחקנים שהוא רצה. חיים בר ממכבי נתניה יצא פעם לקולנוע, ולפני שיצא מהאוטו הוא פתאום ראה שם את מנסל. מהר הוא הרים את מכסה המנוע, כדי להסתתר. ואיך מנסל היה מתייחס למי שהוא לא רצה? הוא פשוט היה משאיר לו את התיק ליד חדר ההלבשה, והוא כבר היה מבין את הרמז ונוסע הביתה".

בין האלפים ביציע היו כמה מאות פורטוגלים, שהועסקו בבניית שדות התעופה בארץ. לשחקנים הישראלים הובטח מראש מענק ניצחון חריג של 7,000 שקלים. היתה סיבה לאופטימיות: מאמן פורטוגל החליט להשאיר על הספסל את כוכבה הוותיק, ננה, בגלל ש"הוא נתון ללחץ פסיכולוגי".

"הלא ייאמן התרחש", כתב צבי קופמן למחרת המשחק ב"מעריב". "כמו מפוח אדיר, נסגר ונפתח, תוקף בלי הרף, לא נתנה ישראל מנוח ליריבתה הפייבוריטית. ורק 20 אלף חזו בהצגה המרנינה הזאת, שכמותה תחזור אלינו - מי יודע מתי. ראויים הרבבות שלא נהרו אתמול לרמת גן, שיכו על חטא ספורטיבי בוותרם מראש על 'סתם עוד משחק של 0:0'".

פורטוגל היתה זקוקה לניצחון, אבל אחרי חמש דקות ו?20 שניות החל הבליץ הישראלי. אורי מלמיליאן הגביה כדור עונשין לאגף השמאלי, משה גריאני נגח, הכדור נהדף מהגנת פורטוגל לרגליו של טבק, ולרשת - 0:1. היתרון החזיק מעמד דקתיים בלבד, עד שרוי ז'ורדאו איזן ל?1:1. עוד חוזר הניגון? לא הפעם. בדקה ה?15 שיגר דמתי טיל מ?25 מטרים וקבע 1:2. שלוש דקות מאוחר יותר, וכבר 1:3. סידרת חילופי מסירות מצאה את טבק מול השער. "הוא עשה בהגנת פורטוגל ככל שרצה", תיאר אז קופמן, "השכיב את הקפטן הומברטו והתייצב מול השוער אמאראל. גיבור הניצחון הגדול המשיך את מבצעו הפרטי והחדיר את הכדור בקור רוח פנימה". 1:3.

השוער יוסי מזרחי שבר את אפו ויצא מהמגרש, אבל בדקה ה?30 הושלמה חצי השעה הקסומה. גריאני שוב שלח את טבק, והוא הקדים את השוער ובעט בחדות פנימה, 1:4. הלם ברמת גן.

ז'ורדאו עוד הספיק להחמיץ פנדל במחצית השנייה, ונשיא ההתאחדות רומאו מרטינש מיהר לתרץ בסיום: "מאז איבדנו את המושבות שלנו באפריקה, נעלמו שחקני כדורגל טובים מן המפה של פורטוגל. הרי אתם יודעים, גם ז'ורדאו בא אלינו מאנגולה".

אלא ששופט המשחק, סוטוס אפקשנטינו מקפריסין, התוודה: "לא חשבתי שנבחרת ישראל יכולה לשחק כדורגל כל כך פנטסטי. מספר 9 (טבק) הוא שחקן נהדר, גם מספר 11 (גריאני) היה מצוין. יש לכם קהל נפלא ושמחתי לנהל את המשחק".

"לא התרגשתי יותר מדי מהשלושער, ואפילו לא יצאנו אחרי המשחק לחגוג", מפתיע טבק. "לקפה בבוקר שאחרי היה אותו טעם".

דמתי: "אבל בכל זאת, זה לא דבר שקורה בכל יום. זה נחמד שאחר כך כולם מדברים עליך ומברכים אותך, אבל טוב שבני לא יצא מפרופורציה. מי שמרגיש יותר מדי בעננים אחרי משחק כזה, מסיים שם את חלקו, ולא יכול לעשות את זה שוב".

טבק: "קינאתי בגידי, איך בכל משחק הוא בא לעבודה. בכלל, הוא ושומי החזיקו קבוצות על הכתפיים. אני רק באתי, נתתי גול והלכתי".

דמתי: "היום הרבה יותר קל לכבוש שערים. בזמנו, כששיחקנו בגשם, הכדור היה כמו אבן".

טבק: "הלוואי שיכולתי לשחק היום. בימים שלנו היית צריך לצבוע את המגרש כדי לראות דשא ירוק. כולנו גדלנו בשכונות, ושיחקנו כדורגל כמו בשכונה. ואיזה תנאים יש היום".

ההפסד בישראל חיסל את סיכויי פורטוגל להעפיל למונדיאל, אבל מאז היא הפכה לסגנית אלופת אירופה ב?2004, הגיעה לחצי גמר גביע העולם ב?2006 והוציאה לאור את כריסטיאנו רונאלדו. כוכב העל של ריאל מדריד אפילו לא נולד כשנבחרתו הפסידה בישראל, אבל בשבוע הבא איצטדיון מלא יחכה רק לו - ועוד מאות אלפי צופים יעקבו אחרי כל תנועה שלו דרך מסך הטלוויזיה. "כבר כמה שנים שלא הייתי במשחק, אבל הפעם אגיע", מגלה דמתי, שיישב ביציע הכבוד.

למה אתה לא בא למשחקים?
דמתי: "כי נשבר לי מהכדורגל פה".

שום: "יש זילות של הנבחרת. כל שחקן שהבקיע שער בליגה, מזומן לסגל. בימינו היית צריך להיות עקבי ולהצטיין חודשים לפני שבכלל חשבו עליך".

טבק: "היום יש אינטרסים אחרים".

אילו אינטרסים?
דמתי: "היום יש סוכנים שקובעים מי ישחק איפה, ויש להם נגיעה בכל דבר".

אז איך עוצרים את כריסטיאנו רונאלדו?
דמתי: "לא עוצרים".

טבק: "אולי בארץ הקודש הוא יתרגש ויתבלבל".

שום: "הקהל בא בשבילו, אבל הנבחרת לא משחקת נגד רונאלדו. עוד לא נולד השחקן שמנצח לבד משחקים. הבעיה היא שלנבחרת שלנו אין שיטה. אנחנו תמיד מתאימים את עצמנו ליריבה, ולא נשארים נאמנים לדרכנו. ולכן אנחנו לא מצליחים להעפיל לטורניר גדול כבר 43 שנים".

טבק: "אני מרגיש שכן התקדמנו. אני עובד עם השחקנים ורואה את השיפור. אבל הבעיה היא שגם האחרים השתפרו. אני מסכים עם שומי. לא הגענו לכלום מ?1970, אז צריך לנסות משהו אחר".

ומה תהיה התוצאה בסיום?
שום: "1:1".

טבק: "1:2 לישראל".

דמתי: "0:1 לישראל".

לפורטוגל הגדולה הם לא נותנים סיכוי לנצח ברמת גן. להם מותר.