המגעים הקואליציוניים טרם הסתיימו, וקווי דמותה המדויקים של ממשלת נתניהו השלישית אינם ברורים עדיין, אך מהרכבה המסתמן של הממשלה, גודלה וחלוקת התפקידים בה, עולה מסקנה אחת ברורה ראש הממשלה הוכיח שהוא עדיין המאסטר הפוליטי מספר 1 בסביבה. איכשהו, ולמרות הצבעת אי-אמון ברורה מצד בוחריו (צניחה במספר המנדטים של מפלגתו מ-27 בכנסת היוצאת ל-21 בלבד, וצניחה בגודלן הכולל של מפלגות הקואליציה היוצאת), הוא הצליח להגיע לתוצאות מרשימות (לפי המסתמן) במגעים הקואליציוניים, והותיר את אלה שמפנטזים להחליף אותו יום אחד יאיר לפיד ונפתלי בנט הרחק מאחור.
די לבחון את חלוקת התפקידים המסתמנת כדי להבין את ניצחונו של נתניהו את לפיד. בהנחה שתיק החינוך עדיין נמצא במאבק בין יש עתיד לליכוד, ובהנחה סבירה אחרת (לפי דיווחים בכלי התקשורת), שבידי לפיד ייוותר אחד מבין התיקים החשובים פנים וחינוך עולה שמפלגתו של לפיד, שלה 19 מנדטים, תזכה לכוח משני בממשלה הקרובה ביחס לליכוד, שלה 21 מנדטים. בהנחה אופטימית, שייוותרו בידיה תיקי האוצר, החינוך (או הפנים), הרווחה וכמה תיקים "משניים" נוספים ברור שמדובר בהישג פחות מזה של הליכוד, שזוכה גם בראשות הממשלה (לא הישג מובן מאליו), גם בתיקי הביטחון והתחבורה, ומצליח לשמור לידידו ליברמן "בצד" גם את תיק החוץ, כשמפלגתו ושותפתו של נתניהו, ישראל ביתנו, זוכה גם לביטחון הפנים ולתיקים נוספים.
גם במספר השרים, למרות ההישג בצמצום הממשלה ל-21 שרים, ניכרת תבוסתו של לפיד לעומת נתניהו. יו"ר יש עתיד אמנם הצליח לצמצם באופן משמעותי את מספר השרים בממשלה, אך לעומת העמדה שכבר הושגה במשא ומתן (צמצום הממשלה ל-24-23 שרים) נראה, לפחות לפי הדיווחים, שמי ששילם את המחיר על הקיצוץ דווקא לא היה נתניהו אלא לפיד ובנט; נתניהו עדיין יזכה ל-12 שרים (כולל הוא עצמו), מספר דומה לזה שהוצע בתחילת המשא ומתן, וגם יזכה לרוב בשולחן הממשלה וזאת למרות שסיעת הליכוד-ביתנו מהווה הרבה פחות ממחצית הח"כים בקואליציה המסתמנת.
ללמוד מהאיש בכיסא הגבוה
לפיד הוא לא היחידי שיכול לראות עצמו מובס מול המאסטר הפוליטי נתניהו. נפתלי בנט, שהצהיר ערב הבחירות שהפעם מפלגתו "תפסיק להיות מש"ק הדת" ותדרוש מעורבות של ממש ב"דברים האמיתיים", ימשיך לכהן כמש"ק הדת (משרד הדתות), והפעם גם כמש"קית חינוך (תיק ההסברה, ירושלים והתפוצות יועבר אליו, כמסתמן) זאת בנוסף לתפקידי התמ"ת והשיכון, אמנם. כלל לא בטוח אם בנט הצליח להתקדם מהתיקים שקיבלה "מפד"ל ההיסטורית" שהושמה ללעג, שעם אותם 12 מנדטים קיבלה ב-96' את החינוך והתחבורה החשובים, נוסף על הדתות.
מההסכמים המסתמנים עולה בבירור, אם כן, שלמרות ואולי בגלל הפיחות המשמעותי בכוחו האלקטורלי, נתניהו הוכיח שהוא עדיין האשף הפוליטי הבולט בסביבה. לליכוד-ביתנו יהיה רוב בממשלה, ולמרות כוחה השווה לגוש בנט-לפיד, היא גם תזכה לתיקים "איכותיים" יותר, למרות כל הלחצים.
בראיון שפורסם אחרי הבחירות הצהיר לפיד שהוא מאמין שיתמודד על ראשות הממשלה בסיבוב הבא, ואף ינצח. רבים חשבו שמדובר בצעד יהיר ומנותק מהמציאות. בעיני כותב שורות אלה, הייתה זו אמירה לגיטימית של מי שעומד בראש הסיעה השנייה בגודלה בכנסת, ובוודאי לאור העובדה שזו הגיעה לנתון מדהים של 19 מנדטים (שניים פחות מזה של הליכוד, ארבעה יותר מהעבודה) במערכת הבחירות הראשונה שלה, הגיוני שישאף להתקדם שלב אחד קדימה. התוצאות המסתמנות של המו"מ לא מלמדות שעל לפיד לוותר על חלום ראשות הממשלה, אך הן בהחלט מגלות שכדי להגשים את החלום, הוא צריך קודם כל ללמוד מהאיש שיישב לידו בכיסא הגבוה בישיבות הממשלה. כדי להגיע לראשות הממשלה דרך הפוליטיקה החדשה, על לפיד קודם כל ללמוד מהמאסטר של הפוליטיקה הישנה.