את מינויו של נפתלי בנט לשר התמ"ת אפשר לסמן כנקודת מפנה היסטורית. לא שצריך לתלות תקוות מרובות בבנט כשר תמ"ת - למרות שייתכן מאוד שהוא עוד יפתיע לטובה. אבל המשמעות העיקרית של הממשלה שהוא דחף להקמתה, היא שזו תהיה ממשלה המושתתת על מפלגות ציוניות, הרואות את טובת המדינה בראש סדר העדיפות - ולא את טובתם הספציפית של מצביעי המפלגות החרדיות. זה יהיה הטריגר המרכזי שיאפשר לבנט לתפקד טוב יותר בתמ"ת ולרשום הצלחות.
המשוואה היא פשוטה: עד היום, המפלגות החרדיות ינקו תקציבים בלי חשבון ממקומות שבהם הכסף היה יכול לעזור מאוד לכלל הציבור, ובעיקר למעמד הביניים הנשחק - כמו למשל מענקי עידוד להשקעות הון, או הקצאת אשראי נורמלי לעסקים קטנים. בשנים הקרובות, סביב שיהיה ניסיון של ממש לשקם את המגזר העסקי שקרס כאן בעשורים האחרונים בגלל הצורך להעביר תקציבי עתק למימון קצבאות ילדים ומלגות קיום לאברכים.
בנט יצטרך לעשות עכשיו בדחיפות שני דברים: ראשית כל, להחליף דיסקט אצל פקידי האוצר, שהתמ"ת לא תמיד היה בסדר עדיפות ראשון אצלם, ולהבהיר להם שהנה מגיע שינוי של ממש. שנית - עליו לגרום לראש הממשלה להבין שנגמרה התקופה בה משרד התמ"ת היה משרד מוקצה שנועד לסתום חורים קואליציוניים ושהופקד בעבר למשל בידי רן כהן ממרצ או דליה איציק ושלום שמחון מהעבדוה - שהיו שרי תמ"ת לא רעים אבל קצוצי כנפיים וסמכויות.
טיפוח יזמות
לאחר שבנט יסגור את הפינה הזו מול ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר החדש יאיר לפיד, הוא יצטרך לשקם את המגזר העסקי, כלומר את העסקים הקטנים והבינוניים שנושאים אלנו בנטל כלכלי אדיר. בישראל יש כחצי מיליון עסקים קטנים ובינוניים, והם מהווים כ-95% ויותר מכלל המגזר העסקי. בעסקים הקטנים והבינוניים מועסקים היום כמיליון וחצי שכירים, וזאת למעשה ליבת הכלכלה הלאומית שסוחבת את כל הכלכלה על הכתפיים.
אבל בעוד שבעולם כולו, מנהיגי המדינות פורשים שטיח אדום לרגלי העסקים הקטנים והבינוניים, כי הם למעשה החמצן הכלכלי - הרי שבישראל רק חיפשו איך להערים עליהם קשיים ולמצוץ מהם עוד כספים.
אם בנט ישכיל להחדיר את האמונה שמגיע שינוי, הוא יכול לעשות זאת בעיקר באמצעות הכלי המרכזי שלו, שנקרא אשראי. היעד המרכזי של בנט צריך להיות להעמיד לרשות העסקים הקטנים מקורות אשראי זול, זמין ונוח ללא בירוקרטיה, באמצעות קרנות ממשלתיות ובערבות מדינה. בלי זה, עסקים קטנים ימשיכו לקרוס ולהיסגר.
כפועל יוצא, מומלץ לבנט לסגור את הסוכנות לעסקים קטנים במשרד התמ"ת, שהפכה למחלקה זניחה בתוך המשרד, ולחזור למתווה הקודם של רשות לעסקים קטנים - רשות עצמאית ובעלת כוח, שאיננה כפופה לאנשי המשרד ושהיא בעלת סמכויות של ממש. רשות כזו צריכה לקבל את ההנחיה לפתח ולדחוף קדימה את העסקים הקטנים והבינוניים באמצעות מרכזי טיפוח יזמות עיסקית (מט"י) שפזורים ברחבי המדינה, ושגם הם עוקרו ממרבית תפקידם.
דרושים חרטים וחשמלאים
היעד השני החשוב של בנט יהיה לדאוג שמגזרים יצרניים אמיתיים, ובעיקר מגזרים מוטי יצוא, ישגשגו - כדי שיציבותה של מדינת ישראל שחיה במזרח התיכון על חבית חומר נפץ, לא תתערער. בנט, שהוא איש היי-טק בעברו, לא יתקשה להיכנס לנעליים האלה. הוא מבין מהו יצוא ומה חשיבותו. מעבר לכך, הוא יצטרך גם למצוא פיתרון לבריחת המוחות הנמשכת של מישראל לעבודה בחו"ל, שעלולה לאלץ אותנו להביא לכאן אלפי עובדים זרים במקומם.
היעד השלישי, והלא פחות חשוב, הוא לנסות בכל זאת להכניס למעגל העבודה מגזרים שלא ממש מצאו את מקומם בשוק העבודה - בעיקר גברים חרדיים ונשים ערביות. ייתכן מאוד שניתוק המפלגות החרדיות מעטיני השלטון יעשה לפחות חלק מהעבודה, אבל בנט יהיה גם חייב לדחוף מכיוונו את נושא ההסבה המקצועית - ולימודי מקצוע זה לא פשוט.
יש כמובן עוד מטלות שבנט ייאלץ להתמודד עמן, כמו למשל השחיקה הנוראית בהכשרת עובדים במקצועות הטכניים כגון מכניקה עדינה, דפוס, חרטות או חשמלאות. הצעירים בישראל רוצים ללמוד היי-טק ומחשבים, ובינתיים אנחנו מיבאים מבולגריה ומסין עובדים במקצועות הלואו-טק. זה מוקש שצריך לפרק בזהירות.
היתרון היחסי של בנט הוא נסיונו בתחום ההיי-טק והעובדה שהוא מגיע לתמ"ת בלי דעות קדומות ובלי חשבונות של פוליטיקה. העובדה שחברו הטוב לפיד יישב בבניין האוצר בהחלט תקל עליו, כי תמ"ת ואוצר הולכים יחד, האחד תלוי בשני. בלי סיוע מצד פקידי האוצר, בנט לא יצליח להרים את העסק - אבל קודם כל, כבר אמרנו, הוא צריך לשכנע את פקידי האוצר שיש שחקן חדש בשכונה.
אתגר לכל שר - לשאר המשרדים