אתגרי שר האוצר: הכול עניין של סדר עדיפויות

מי היה מאמין? יאיר לפיד, האיש שהודה פעם בראיון עם ביבי נתניהו כי "אינו מבין כלום בכלכלה", יהיה בסופו של דבר שר האוצר של מדינת ישראל. ברגע הראשון זה נראה הזוי, אבל במחשבה שנייה, כשנזכרים שיובל שטייניץ, שר האוצר הנוכחי, הוא בעצם ד"ר לפילוסופיה - אז מה נלין?

האמת היא ששר אוצר לא נמדד בהשכלתו הכלכלית - אבל מה שכן נדרש משר האוצר לפיד זה בכל זאת לעשות משהו הכרחי, או למעשה שני דברים הכרחיים: האחד - להציב סדר עדיפות של בעיות שיש לטפל בהם במהירות במשרד; השני - לגבש צוות עוזרים מספיק חזק ומנוסה שיוכל להתמודד עם "נערי האוצר", שבוודאי יושבים עכשיו, מחככים ידיהם בהנאה ומתכננים את ה"זובור" לטירונים שיגיעו לבניין האוצר בירושלים. כי איך שלא נגלגל את העניינים, הדבר הכי חשוב שיאיר לפיד יצטרך לעשות, הוא להתמודד עם פקידי אוצר שצברו ניסיון וקרדיט ככאלה שלא עוזבים את ה"ילד", כלומר את שר האוצר, עד שהגופה מתפרקת.

ללפיד יהיה כנראה מזל גדול בגזרה אחת לפחות, והיא בנק ישראל. הנגיד סטנלי פישר לא מחפש תפקידים בישראל, את הקדנציה הוא יסיים כאן כאיש חביב שלא ממש הערים קשיים על ראש הממשלה (שר האוצר האמיתי) - ולכן גם כלפי יאיר לפיד הוא יגלה סבלנות ונימוס ואולי אפילו יעזור לו בכמה עצות של סבא טוב שמבין קצת בכלכלה.

בינתיים, לוח השנה הכלכלי ממהר ומלחיץ, לכן לא בטוח שיהיו לשר האוצר הנכנס מאה ימי חסד, או אפילו עשרה ימי חסד. לפיד יצטרך מיומו הראשון להציב סדר עדיפות של משימות ומטלות שאולי לא את כולן הוא יאהב, אבל אין ברירה.

המשימה הדחופה ביותר היא גם המתבקשת ביותר: איך לעזאזל להעביר מהר וחלק את התקציב השנתי. מן הסתם, ספר התקציב כבר הוכן ברובו בחודשים האחרונים על ידי נערי האוצר, אבל גם ההתאמות המתבקשות הן סיפור לא פשוט. יהיו סעיפים שישתנו בהתאם להרכב הקואליציה, בעיקר סעיפים הנוגעים לחרדים ולקופה הקטנה כאן או שם.

אך התקציב יהיה כנראה החלק הקל במשחק, שהרי אם לפיד ירצה או לא, 90% מהתקציב ייקבע על ידי משרד ראש הממשלה הקובע את סדרי העדיפות הלאומיים, והשאר על ידי נערי האוצר. הדבר המסובך באמת שלפיד יצטרך להתמודד עמו - ושוב, קשה להאמין שהוא עצמו יעשה זאת אלא עוזריו - יהיה גירעון ענקי של 40 מיליארד שקלים, שחייבים לצמצם בהדרגה בשנים הקרובות.
לפיד ועוזריו יצטרכו להניח על השולחן הצעה בלתי מתפשרת של העלאת מסים וקיצוץ בתקציבי הממשלה. ככה זה: בכל ניסיון לצמצם גירעון שכזה, לא מספיק שהייצוא יגדל ופריון העבודה יזנק - חייבים גם גרזן.

עוד מוקש בדרך יהיה הצורך לשלב ידיים עם נפתלי בנט ומשרד התמ"ת בראשותו, ולשמור שהאבטלה לא תזנק - כי אם אנחנו הולכים למשטר כלכלי קפיטליסטי-תאצ'ריסטי שלפיד וגם בנט כיזם היי-טק מייצגים, ברור שמעמד הפועלים די מתערער. בתוך כל המהומה הזאת יצטרך לפיד גם לפרוע חוב לבוחריו ממעמד הביניים שיצאו בקיץ ההוא לרחובות תל אביב בהמוניהם - והם יידעו לדרוש את פרעון הערבויות שלפיד קיבל מהם.

על הדרך, כדאי ללפיד לשים לב גם לשכנים הפלסטינים, שלא ממש נמצאים כרגע במוקד ההתעניינות שלו, ובטח לא של בנט. הפלסטינים הם חבית חומר נפץ כלכלי, ואם שסתום הלחץ הזה לא ישתחרר בצורה מבוקרת, נמצא את עצמנו באינתיפאדה נוספת, והגרעון יזנק הרבה מעבר לארבעים מיליארד.

ואם בכל זאת יישאר ללפיד זמן, הוא יצטרך גם לזרוק מבט לבית פנימה, כלומר למשרד עצמו - כי לנווט דרך אגף התקציבים, מינהל הכנסות המדינה, רשות המיסים והביטוח הלאומי ששותה 40 מיליארד שקלים בשנה לקצבאות, זה לא משהו פשוט כל כך. ועוד לא דיברנו על קרבות המאסף שיהיו מול משרד הביטחון, שאמנם כבר לא יהיה שם שועל קרבות משופשף כמו אהוד ברק, אבל כנראה יהיה שר טירון שיעמוד על הרגליים האחוריות כדי לקבל מערכות נשק יקרות.

ועוד לא דיברנו גם על מחירי הדיור, ולא על חרם כלכלי בעולם על מוצרי ההתנחלויות, ולא על העובדים הזרים ולא על הטייקונים שקשה לראות איך לפיד מטפל בהם אחרי שקיבל שנים משכורות מטייקון זה או אחר, ולא על המגזרים שבאמת צריכים לקבל צ'ופרים (כמו המורים, כי אחרת החינוך ימשיך להיות על הפנים), ועל מערכת הבריאות הקורסת, ועל הרווחה שלא קיימת ועל בריחת מוחות לחו"ל. בקיצור, אין מה לקנא בלפיד. שיהיה בהצלחה.

אתגר לכל שר - לשאר המשרדים