ביקור אובמה – עיתוי לשחרור פולארד

כבוד הנשיא ברק אובמה מתעתד לנחות בשבוע הבא על אדמת ארץ הקודש, על מנת להעניק ממגע הקסם של הדוד סם ולתת יד עם רצון גדו,ל כדי להבטיח, על פי ראייתו, עתיד טוב יותר לאזורנו.

אובמה רואה עצמו ממשיך מסורת ברוכה וארוכת שנים של מתן סיוע מרבי לחברה טובה בשעת צרה, שהרי קיים קונצנזוס חד משמעי בנוגע למעמדה של ישראל בקרב בכירי השלטון האמריקני: "ידידתנו הקרובה", "חברתנו האמיצה" ועוד תיאורים חמים רבים, שנבנו על בסיס קשר אמיתי, מפוקח, אמיץ ובעיקר כן.

ועם מסורת, כמו עם מסורת, לא משחקים. ודאי שלא אומה עתיקה וגדולה כארצות הברית, אשר המסורת האמיצה וארוכת השנים היא אחת מאבני היסוד שעליהן היא נשענת, ועל אחת כמה וכמה מדינת ישראל, ששימרה את צביונה על בסיס ערך עליון זה.

ואז, כשנדמה שהכל ברור ומובן בין שתי אומות שהולכות שלובות זרוע במשך שנים, כאילו היו בני זוג במערכת יחסים ברורה ומבוססת, עולה וצצה שוב ושוב אותה שאלה, שעל אף המאמצים הרבים לטאטא אותה מתחת לפני השטח, לא נותנת מנוח ומרחפת מעל ראשנו: עד מתי תנטור ארצות הברית טינה לחברתה ישראל בנושא לג'ונתן פולארד?

כולנו מסכימים כי הלקח מפרשת פולארד נלמד. כולנו מבינים שבסיס הידידות בין ישראל וארצות הברית איתן גם במשברים הגדולים ביותר. פולארד ריצה 28 שנים בכלא האמריקאי. שנים נוספות בכלא לא יחזקו את המסר שהועבר כבר במלוא עוצמתו, אך לחלוטין יתנגשו עם ערכי החמלה וההומניות שמאפיינים כל כך את האומה האמריקאית.

גורמי מודיעין אמריקאים חוזרים על עצמם עשרות פעמים בשנים האחרונות כי שחרורו של פולארד אינו צפוי להזיק ל"ביטחון המולדת" וכי החזקתו בכלא מיצתה את עצמה. על הנשיא אובמה להפגין הומניות ואמפתיה כלפי פולארד, משפחתו ועם ישראל, ולהביא עמו את בשורת שחרורו. זו תהיה הדרך הנכונה, החדשנית, האמיצה והראויה להתחבר לעם בישראל.