פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שוויון בנטל? לא אצל ה"אחים" של בנט

      יו"ר הבית היהודי מעלה על נס את גיוס החרדים בשם הנשיאה המשותפת בנטל. סטודנט חרדי מזכיר לו שגם בני ישיבות ההסדר, מפעל הדגל של הציונות הדתית, משרתים רק שנה וחצי

      כמה דבש ניגר משלטי החוצות במערכת הבחירות אחרונה. "אחים ואחיות שלי". חיוכים נוטפים. והפרצוף המחייך מעל הכל - פרצופו של נפתלי בנט. והמילים – אוהו... רק חיוביות, הלאה השליליות. המסרים כולם מסרים חיוביים - כיצד ייראה ביתנו היהודי, בעל הערכים האוניברסאליים עם מינון מדויק של כל ערך כלשהו אשר מאן דהו העלה על דעתו.

      ציונות. תורה. ארץ ישראל. מדע. צבא. אחים. אחיות. ועוד מן הגורן ומן היקב. החיוביות הדביקה הלכה והייתה, עם הזמן, למתקתקות וחלקלקות אשר שומר נפשו ירחק ממנה. שרדנו את מסע הבחירות הזה רק בכדי להיווכח כי העיקר עוד לפנינו.

      הנה לה מפלגה חדשה בשכונה, "יש עתיד" שמה, הבה נחבקה, נאמצה אל לבנו עד אשר נצא מאפם והיינו להם לזרא. אבל ראו נא ראו את המחייך הלז. חלילה לו מלפסול חרדים, הלא כל כולו אהבה ואחווה. הם "אחים ואחיות שלו". מן הסתם גם אזרחי ישראל הערבים הם "אחים ואחיות שלו", אך מצוא ימצא נוסחה דביקה וצמיגית כלשהי להסבר עתידי על התנהגות מחפירה עתידית כלפיהם.

      ומה עם "אחיות שלי"?

      אך באשר נושא השוויון בנטל הוא העומד כעת על ראש שמחתנו, שאלה לי אליך, אח: אמנם הנך מייצגם של המחייכים עלי אדמות, אך בכל זאת, עומד אתה בראש מפלגה שאחד ממפעליה הגדולים ביותר ואשר עליו גאוותה הוא מוסד ישיבות ההסדר.

      הבה ונעשה חישוב קל: לציבור החרדי אידיאולוגיה מרכזית אחת אשר סביבה כל עולמו, והיא לימוד תורה. לפיכך ציבור זה מעדיף לעסוק בלימוד תורה במקום לשרת בצבא אשר אין השירות בו מהווה חלק מהשקפת עולמו. ניתן להתווכח אודות אידיאולוגיה כלשהי ומיקומה בסדר העדיפויות, אך בהנחה שזהו העומד בבסיס השקפתם, ניתן להבין את העדפתם.

      לעומת זאת, הציבור הדתי-לאומי דוגל בשלוש אידיאולוגיות שביניהן הוא מנסה לשלב: צבא, עבודה, תורה. המדינה דורשת מבניה לשרת בצבא שלוש שנים, כאשר לאחר מכן כל החיים לפניהם לצורך עבודה ופרנסה. ראשי הציבור הדתי-לאומי נדרשו לשרבב את עניינם בלימוד תורה על חשבון אחד מהשניים - או תורה, או עבודה.

      ה"נושא בנטל" הסביר יטען כי מן הדין שלימוד התורה לא יבוא על חשבון השירות הצבאי, שהינו בן שלוש שנים בלבד, אלא רק לאחר סיום השירות. אך לא כך עשו. בחרו הם לקצץ בכבשת הרש - השירות הצבאי - ולשרת רק שנה וחצי (אך חלילה לא לקצץ בשנים שאחר כך בהן יכולים הם לעשות לביתם).

      תארו לעצמכם בחור חילוני שיחליט לצאת לטיול במזרח לאחר שנה וחצי בלבד של שירות צבאי. מדוע ייגרע חלקו מהציבור הדתי-לאומי אשר את הערך המוסף על ערכי המדינה (צבא ומדינה) החליט ליישם על חשבון ערך השירות הצבאי, ואילו הוא יכול ליישם את ערכיו רק על חשבונו הפרטי? הרי הטיול למזרח, בעיני הצעיר החילוני, אף הוא ערך.

      ולסיום - א-פרופו "אחים שלו", דת ה"שוויון בנטל" תגיע, מן הסתם, גם ל"אחיות שלו". ישאל היהודי הלז, מדוע "אחים שלי" משרתים שלוש שנים, ואילו "אחיות שלי" משרתות רק שנתיים?

      הכותב, ישראל ילון, הוא סטודנט למשפטים בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו