סרבני גט מסוכנים לציבור?

איפה עוד תמצאו מדינה שכולאת בדין גברים שמסרבים להשתתף בטקס יהודי-דתי קדום ולחתום על פיסת נייר המכונה "גט אישה", שבאמצעותו "מגרש" הבעל את אשתו ושם קץ לנישואיהם? לא זאת ועוד, במידה ועונש המאסר אינו מספיק כדי לכפות על אותו בעל סורר ומורד השתתפות בטקס, דייני בית הדין הרבני מוסמכים להטיל עליו סנקציות קשות נוספות כגון קנסות כבדים וישיבה בצינוק.

לפני כשנתיים הגדיל בית הדין הרבני ודן סרבן גט לעונש מאסר שאינו מוגבל בזמן, עד שיואיל בטובו "לגרש" את אשתו (נכון - בישראל 2013 כדי לסיים נישואים על הבעל "לגרש" את אשתו). לאחרונה הגיש ח"כ אלי בן דהן (הבית יהודי) הצעת חוק שתחמיר עוד יותר את תנאי כליאתם של סרבני הגט. ההצעה כוללת שלל סנקציות מקוריות כגון הפרדה בין סרבני גט בכלא, אספקת אוכל בכשרות רגילה ולא מהדרין, מניעת השתתפות בסעודות חג, ועוד כהנה וכהנה. נדמה כי בדרך בה אנו מתקדמים עלול גם עונש המלקות לחזור.

הטירוף הגיע לשיאו ביום רביעי האחרון כאשר שי כהן, סרבן גט המרצה מאסר של יותר משש שנים מאז 2007, כפושע מסוכן, נמלט משומריו בעת דיון בבית הדין הרבני. משטרת ישראל פתחה מיד במצוד נרחב אחר הפושע הנמלט, כולל העלאת מסוק לאוויר לעזרה בחיפושים. לא נותר אלא לחייך למשמע תגובתו של חנוך דאום לחדשות המזעזעות: "די מפחיד שסרבן גט ברח היום ממעצר. רק לחשוב שהוא מסתובב עכשיו חופשי ומסרב לתת גט לנשים ברחוב".

תגובת ארגוני הנשים והקומנדו הפמיניסטי לא איחרה לבוא. ח"כ עליזה לביא טענה במידתיות כי "יש להתייחס לסרבנים כעבריינים לכל דבר ועניין, ואני סמוכה ובטוחה שמשטרת ישראל תנקוט את כל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להביא למעצרו של העציר הנמלט". ח"כ יעל גרמן הוסיפה כי "יש לשים קץ למצב הבלתי נסבל שבו נשים מסורבות גט נמצאות בין שמיים לארץ - "לא נשואות ולא גרושות".

אבל אל תצפו מהח"כיות החדשות של מפלגת יש עתיד לבשורות מרעישות. מנהיג המפלגה יאיר לפיד הרי מתנגד נחרצות להפרדת דת ומדינה (אה, סליחה, הוא בעד "הפרדת דת ופוליטיקה") - הפתרון המתבקש היחידי להוצאת מונופול הנישואים והגירושים מידי הרבנות. ח"כ הרב שי פירון (יש עתיד) הבהיר היטב בהקשר זה כי הפתרון למצוקתן של נשים עגונות ומסורבות גט צריך להימצא על ידי הרבנים, וכי הכנסת לא צריכה לקדם חקיקה שתסייע לנשים עגונות ומסורבות גט.

למעשה, ח"כ פירון צודק - רק לא מהסיבות הנכונות. המדינה באמת לא צריכה להתערב בריטואלים ובמנהגים דתיים, ובטח שלא לכפות באלימות על אדם כלשהו להשתתף בהם. רק הפרדת דת ומדינה שתאפשר לכל בני זוג לבחור את האופן בו יתקשרו בברית הנישואים תוביל לסיום המצב המדאיג שבו המדינה משתמשת בכוח על מנת ליישם פסקי דין רבניים. הפרדת דת ומדינה תעביר מסר חד-משמעי לפיו טקסים דתיים הם עניינם הפרטי של המשתתפים בהם, ועליהם לעשות זאת על אחריותם המלאה. הפרדת דת ומדינה תשים קץ לרגשות האיבה והמיאוס שחשים רבים כלפי המעורבות הדתית בחיים הציבוריים בישראל.

עד אז - ניאלץ להמשיך להקדיש את משאביהם היקרים של בתי המשפט ומשטרת ישראל למטרת אכיפת טקסים דתיים במקום להפנותם למטרה הראויה שלשמה הם קיימים: הגנה על גופם ורכושם של תושבי המדינה.

הכותב, ד"ר אמיר שני, הוא חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה ובעל "הבלוג החופשני הראשון"