איני יודע כמה פעמים בדיוק במהלך שנות עבודתי כעיתונאי הבאתי בשם אומרם דברים בנוסח "כל חטאו הוא שהיה יהודי", אך אין ספק שמדובר במאות אירועים, שבהם חילצו מפי מרואיינים בסיטואציות רבות וכואבות משפטים ברוח זו. רבבות נפגעי איבה, שנאה, אלימות וטרור ערבי בישראל סיפקו לכולנו אינספור הזדמנויות לשמוע ולהשמיע את המשפט העצוב אך המדויק הזה. עכשיו, למרבה הבושה והכלימה, תוקפים פורעים יהודים בראש חוצות - לאור יום ולא במחשכים - אזרחים שכל חטאם הוא שהם ערבים.
אירועי תג מחיר, שבתחומי יהודה ושומרון הפכו לסוג של שיגרה איומה, גולשים עתה לתחומי ישראל הקטנה. בשנתיים האחרונות התרחשו בירושלים, אך גם במקומות אחרים בארץ, עשרות מקרים מסוג זה, שרק הבולטים שבהם הגיעו לכותרות. מדובר בעוברי אורח שמותקפים ומוכים, לעיתים עד זוב דם. פעם זה תושב יפו שנופש בכנרת, ובפעמים אחרות נוסעים ברכבת הקלה, צעירים בכיכר ציון או רכב שהסיע ערבייה, שבאה לנחם אבלים בירושלים. המכנה המשותף לכולם הוא שהם מותקפים סתם כך - פשוט כי הם ערבים.
ואנו כולנו - "ימנים" ו"שמאלנים", "דתיים" ו"חילונים" - איננו פטורים מלשנן ולומר לעצמנו, לילדינו ולסביבתנו, שכפי שרצח הוא רצח ואלימות היא אלימות, כך גם גזענות היא גזענות, הן כאשר היא באה מצד ערבים והן כאשר היא באה מצד יהודים. התופעה - כן, לצערנו מדובר כבר בתופעה, הגם שהיא חריגה - היא בלתי מוסרית בעליל וחילול נורא של כבוד האדם באשר הוא אדם; חילול השם שברא את כל בני האדם בצלם, וחילול מעמדה של ישראל בין אומות העולם. המעשים הללו גם פוגעים קשות בסיכויינו לשמור על ירושלים אחת ומאוחדת, כפי שרובנו היינו רוצים, והם עלולים להמיט עלינו כאן חלוקה, שנזקיה רבים ורעים.
האירועים הקשים הללו הופכים לנוראים עוד יותר מכיוון שכה מעטים מאיתנו מתערבים כדי להפסיקם. רובנו עומדים מנגד. כך לא מתנהגים יהודים. עוון השתיקה מוסיף עוד חומרה לעניין: לא מספיק פוליטיקאים, אנשי רוח ועיתונאים השמיעו קול זעקה מול המתרחש. היכן הרבנים הראשיים לישראל? והיכן הרבנים החרדים, שרבים מאירועי התקיפה בירושלים התרחשו ב"גיזרה" שלהם? הרי לא ייתכן שהם מגבים את התוקפים. אם כך, מדוע הם שותקים? האם זוהי רוח ההלכה והיהדות?
העובדה שבצד הערבי התרחשו ומתרחשים כל העת אירועים הכרוכים בגזענות, בהסתה ובפגיעה ביהודים, אינה מעניקה לגיטימציה והצדקה לפגיעה בערבים חפים מפשע. אפילו בשעת מלחמה נזהרת מדינת היהודים מפגיעה בכאלה, וקל וחומר כאשר מדובר בימי שיגרה ובעוברי אורח שכל חטאם הוא בערביותם. זכותנו ובכורתנו על ארץ ישראל ועל ירושלים, וגם הצדק שלנו מול אויבים שקמים עלינו בכל יום ויום לכלותנו, לא ייגרעו כהוא זה אם נעשה את המצופה מכל בן אנוש - נקום ונקיא מתוכנו את הזוועה הזאת. להפך - התנהלות שכזו רק תחזק אותנו. את הפורעים שיורשעו יש לשלוח למאסר, אך בכך לא די. מערכת החינוך בישראל חייבת להקדיש זמן, מחשבה ומשאבים כדי למנוע התפשטות של הרעה החולה הזאת, שאם לא כן - לאן נוליך את החרפה?