וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

השמצה על המסך הגדול

איזי ליבלר

7.3.2013 / 8:34

בסביבה המסולפת של העת הנוכחית, חותמת האיכות לקורקטיות פוליטית בשמאל הליברלי, מתבטאת בתיאור ישראל כשתל קולוניאלי וגזעני שנכפה על האנדרדוג הפלשתיני. אולי זה מסביר מדוע כל כך הרבה סרטים ישראליים שהופקו לאחרונה, המכילים מימד חברתי או פוליטי ומיועדים לצריכה בינלאומית, הם ביקורתיים או משפילים דווקא כלפי פנים. מה שמוזר עוד יותר הוא שבמקרים רבים, סרטים אנטי?ישראליים בוטים מסובסדים על ידי משלם המסים הישראלי.

הסרט הדוקומנטרי "חמש מצלמות שבורות", שהיה מועמד לפרס האוסקר, הוא דוגמה לתופעה. הוא מייצר דמוניזציה של ישראל ומציג את צה"ל כעריץ חסר לב. הסרט בוים במשותף על ידי ישראלי התומך בהחרמה גלובלית של מדינתו ועל ידי פלשתיני שהיתה לו החוצפה לדרוש כי הסרט, שזכה למימון ממשלתי, לא יוכר כהפקה ישראלית. המועמד השני לאוסקר, "שומרי הסף", מעלה שאלות מורכבות יותר, אך צפוי להסב מידה רבה יותר של נזק למעמדה של ישראל.

"שומרי הסף", המבוסס על ראיונות עם חמישה ראשי שב"כ לשעבר, שכולם שירתו את המדינה בכבוד, מאשים את ישראל באפליה גזעית, בחיסולים ממוקדים, באלימות מיותרת ובדיכוי בשטחים שבמחלוקת. הוא משרטט את דמותם של מפקדי צבא אכזריים, "המנצחים בקרבות אך מפסידים במלחמה".

אברהם שלום, מראשי השב"כ לשעבר, מצהיר כי "אין מקום למוסר במלחמה בטרור", וכי כל האמצעים שנועדו להצלת חיי חפים מפשע כשרים. אך לקראת סוף הסרט הוא אומר ש"הפכנו אכזריים". כמו כן מופיעה הקבלה מגונה בין הכיבוש הישראלי לזה הנאצי.

ראשי השב"כ לשעבר אברהם שלום, אבי דיכטר, כרמי גילון, יעקוב פרי,עמי איילון ויובל דיסקין בפרמיירה לשומרי הסף, דצמבר 2012. בן קלמר
משתתפי הסרט "שומרי הסף"/בן קלמר

בלי לגרוע משירותם למען ביטחון המדינה, ראשי השב"כ הללו אינם פרות קדושות. זה יהיה מוצדק לשאול מדוע נותרו דוממים בזמן כהונתם ולא התפטרו? מתעוררות שאלות קשות בנושאי הלימות, כאשר קציני מודיעין בכירים הופכים לאחר פרישתם ליפי נפש העוסקים בערעור ציבורי של המדיניות שיישמו במהלך הקריירה שלהם.

לא מדובר בהתפרצות הראשונה מטעם ראשי שב"כ לשעבר, שארבעה מהם קראו באופן ציבורי לנסיגה חד?צדדית ב?2003. לאחר שאריאל שרון יישם את המלצותיהם ועקר את ההתנחלויות בעזה, השטחים שנמסרו נתפסו על ידי חמאס ונוצלו לשיגור טילים לעומק ישראל.

הזעם העיקרי שלי מופנה כלפי דרור מורה, אשר תוך כדי מודעות לכך שהפקתו עלולה להביא להשפעה בינלאומית ניכרת, ראוי כי לכל הפחות היה מציב את ההאשמות בהקשרם הראוי. הוא היה צריך לשים דגש על המחבלים שרצחו יותר מ?1,100 ישראלים חפים מפשע במהלך האינתיפאדה השנייה; לשטיפת מוחם הרצחנית של ילדים פלשתינים מגיל הגן ויותר לאמונה שלפיה המטרה האיסלאמית הנעלה ביותר היא מות קדושים והרג יהודים רבים ככל האפשר; ולפגיעה בחייה של רבע מאוכלוסיית המדינה, אשר חוותה טראומה של 13 אלף טילים ששוגרו אליה בשנים 2012-2005.

במקום לחזור שוב ושוב על המנטרה חסרת הדעה "סיימו את הכיבוש", היה עליו לציין כי ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט נדחו לאחר שהציעו 95 אחוזים מהשטחים שמעבר לקו הירוק לרשות הפלשתינית, וכי אף על פי שנתניהו כפה הקפאת בנייה בהתנחלויות וקרא למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, הפלשתינים דחו אותו.

אף אחד מהמרואיינים לא טען כי הטרור ייפסק אם ישראל תיסוג מהשטחים שבמחלוקת. כמו כן הם לא הציעו כל פתרון אלטרנטיבי בונה. מורה יצא למשימה שמטרתה דמוניזציה של ישראל ואף אישר זאת בהבעת תקווה, שלפיה הנשיא אובאמה יצפה בסרטו וישאב ממנו עידוד להפעלת לחץ רב יותר על הממשלה.

כולנו מייחלים ליום שבו מפיקים מוכשרים מקומיים יתגלו בשורותינו וייצרו עבודות המציגות את הישגינו החיוביים לעולם, וכן את העובדה שעל אף היותנו המדינה היחידה בעולם הנמצאת תחת איום קיומי מתמשך, נותרנו דמוקרטיה שוקקת בתוך הקדירה האזורית של עריצות איסלאמית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully