במוצי שבת הסתיימה התקופה הראשונה שניתנה לבנימין נתניהו כדי להקים ממשלה. מאז הבחירות חלפו כחודש וחצי, ועד כה ממשלה אין, שרים אחראים אין - וגם תקציב למדינה לא נראה באופק. מה שכן יש, זה גירעון ענקי של 40 מיליארד שקלים, התקוממות חדשה בשטחים והגרעין האירני ממשיך לקרום עור וגידים. אל מול כל האתגרים האלה, הסיסמה החדשה שנישאת בראש חוצות על ידי אנשי "הפוליטיקה החדשה" היא "שוויון בנטל".
שני אנשים (יאיר לפיד ונפתלי בנט), שקיבלו את הכוח מהציבור וממפלגתם להכריע מה יהיה בישראל, החליטו שהבעיה הבוערת והקריטית ביותר כיום להמשך דרכה של מדינת ישראל היא גיוס החרדים לצבא, ואת הערבים לשירות לאומי. הם אומרים שזה מה שהמחאה החברתית רצתה, ולשם כך הם נבחרו.
אז זהו שלא. העם רצה ורוצה צדק חברתי - כלומר, חלוקה צודקת ושוויונית יותר של המשאבים. חצי מיליון האנשים, מכל שכבות החברה, שיצאו לרחובות בדרישה לחלוקת משאבים צודקת יותר, דרשו קודם כל שותפות חברתית. כשזה יתקיים, ניתן יהיה גם לממש את התביעה הצודקת לשוויון בנטל. אבל לא להיפך. לא ניתן להתחיל את השוויון בנטל כאשר אין בסיס מחבר. מה יועיל גיוס החרדים לצורכי הצבא? מאיפה בכלל יהיו תקציבים לממן את חיול החיילים החרדים? זה לא סוד שכל חייל חרדי, עם צורכי הדת המיוחדים שלו, עולה לצבא פי שניים ויותר מאשר החייל החילוני.
להרוויח שני מגזרים
כדי שיהיה לנו כסף בשביל זה, צריך קודם ליצור את המנגנונים שיגרמו לציבור החרדי ולחברה הערבית לעבוד ולהתפרנס בכבוד, לצאת ממעגל העוני ולתרום משמעותית להגדלת התוצר הלאומי. כדי שזה יקרה, צריך תחילה שהחרדים ילמדו את "לימודי הליבה" של מערכת החינוך הציבורית בישראל: אזרחות, עברית, אנגלית, מתמטיקה; ובנוסף יהיה עליהם לצאת לעבוד - וכך לצאת מהעוני, מהבידוד ומהניכור, ולהפוך לחלק מהחברה.
גם האזרחים הערבים צריכים לעבור תהליך דומה, אבל שמותאם להם: צריך למגר את הגזענות והאפליה נגדם ולבנות מסלולים שיכוונו אותם לרכישת מקצועות שמהם ניתן יהיה להתפרנס בכבוד. צריך לבנות תקנונים שיחייבו חברות להעסיק ערבים שעומדים בקריטריונים מקצועיים. צריך לשלב אותם בשירות הציבורי, במנגנוני המדינה וסביב שולחן הממשלה. צריך גם, באומץ, לפתור אחת ולתמיד את בעיות הקרקע של היישובים הערבים, כך שהם יוכלו להתפתח כמו שכניהם היהודים.
אנו חייבים לבנות תשתית של חברה משותפת, שוויונית וצודקת ורק אז ניתן יהיה לתבוע מהאזרחים החרדים והערבים לשרת את המדינה. ולא רק זאת, ניתן יהיה לפתח ולקדם את המדינה באמצעות שני סקטורים חשובים, שיהפכו מעניים ונתמכים ליצרניים ושותפים.
בנט ולפיד מספרים לנו שהם "הפוליטיקה החדשה", וששמאל וימין - זה "פוליטיקה ישנה". אם הפוליטיקה החדשה מושתתת על חרמות ועל גינוי השונה, שלא נראה בהכרח כמו מעמד הביניים הישראלי - אז עדיף לנו להישאר עם הפוליטיקה הישנה.
הכותב, יניב שגיא, הוא הוא מנכ"ל ארגון "גבעת חביבה", הפועל למען חינוך לערכי השלום ובניית חברה משותפת בישראל