בחירות ישירות: ראש ממשלה עם כוח

הקשיים הרבים שבהם נתקל צוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד ביתנו במאמציו לשכנע את נציגי המפלגות להצטרף לקואליציה מעוררים געגועים לחוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה. אז לא היה שמץ של ספק לאיש מראשי המפלגות מיהו ראש הממשלה הנבחר. מעמדו של האיש שהעם בחר במישרין היה חזק ועוצמתי הרבה יותר משל מי שנבחר כעת בידי 31 מנדטים ומתקשה להרכיב ממשלה.

ייאמר מיד: גם בחוק לבחירה ישירה היו פגמים. הוא לא היה שיטה מושלמת. היו חייבים להכניס בו כמה שינויים מהותיים (העלאת אחוז החסימה, בחירת מחצית הח"כים בבחירות אזוריות וכד'), אבל מבחינת מעמדו של ראש הממשלה אין ספק שהחוק בשני פתקים העניק לראש הממשלה הרבה יותר עוצמה וביצר את מעמדו בעיני ראשי המפלגות האחרות, חבריו במפלגתו הוא והציבור הרחב.

מודל הבחירה הישירה התבסס על הרעיון לחזק ולבצר את מעמדו של ראש הממשלה. לכן החוק קבע כי ראש הממשלה הנבחר לא נזקק לחסדיו של נשיא המדינה שיעניק 28 ימים להקמת הממשלה ולאחר מכן, אם צריך, 14 ימים נוספים. מיד לאחר שפורסמו תוצאות הבחירות הסופיות, נקבע באותו חוק, ברור לכל אזרח במדינה מיהו ראש הממשלה. לא היו על כך כל מחלוקת או תהייה.

כפועל יוצא מכך גם מבחינה פסיכולוגית מעמדו של ראש הממשלה במשא ומתן הקואליציוני ובמגעים עם ראשי המפלגות האחרות היה שונה בתכלית. חוק כזה היום היה מביא את בנימין נתניהו לשיחות עם בנט ולפיד, עם דרעי ויחימוביץ' - לא ממעמד של ח"כ שהנשיא הטיל עליו להרכיב ממשלה. ההבדל הוא עצום.

לכאורה אפשר לטעון שגם אילו נתניהו היה נבחר בבחירות האחרונות במישרין על ידי שני מיליון אזרחים, היו יכולים יו"ר הבית היהודי ויו"ר יש עתיד להציב לו תנאים קשים תמורת נכונותם להצטרף לקואליציה. אבל אז היו עומדים לרשותו על פי החוק 45 ימים, ואם גם בתום תקופה זו לא היה עולה בידיו לכונן ממשלה - היו מתקיימות בחירות חוזרות לראשות הממשלה בלבד בתוך 60 יום. כלומר, חלוקת המנדטים בין המפלגות בכנסת כלל לא הייתה משתנה.

מתנגדי הבחירה הישירה טענו שעם ביטולה יהיה לנו שוב מספר קטן של מפלגות גדולות והתופעה של רסיסי מפלגות תיעלם, משום שלא תינתן לציבור האפשרות להצביע בשני פתקים. אבל המציאות טפחה על פניהם של אותם מתנגדים (שבראשם עמדו אז יוסי ביילין, עוזי לנדאו ופרופ' אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה). גם היום, יותר מעשר שנים לאחר ביטולה של הבחירה הישירה על ידי אריאל שרון מיד לאחר שנבחר לראשות הממשלה, המפלגות הגדולות נשארו קטנות יחסית לימים שבהם הליכוד והמערך קיבלו 47 ו?48 מנדטים.