אפשר, בהחלט, לבקר את התנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בפרשת השופט החשוד בהכאת ילדיו, אבל אין כל הצדקה לדרוש בשל כך להביא לפיצול בין הייעוץ המשפטי לתביעה הכללית. אם נעשתה טעות בפרשת השופט זה לא מפני שהיועץ עסוק מדי, ותהיה זו טעות קשה אם יוחלט על פיצול תפקידיו. אם ציפי לבני תהיה שרת המשפטים, אני מקווה מאוד שהיא תעמוד איתן מול התביעות החוזרות הללו.
מדי פעם עולה הנושא מחדש. לפעמים - כמו עתה - עולה השאלה בהקשר לתפקודו של היועץ, אשר אינו מוצא חן בעיני מבקריו. לפעמים היא עולה כאשר השרים אינם מרוצים מן החשדות המועלים כלפי כמה מהם. לעיתים רחוקות נערך בנושא זה דיון לגופו של עניין. אם כך ואם כך - ברורה התוצאה: מי שרוצה להחליש את תפקיד היועמ"ש מציע ליטול ממנו את אחריותו על התביעה. מי שרוצה ביועץ משפטי חזק, בעיקר כשמדובר במדינה שכמעט אין סיכוי להנהיג בה חוקה, רוצה להבטיח את אחריותו לתביעה הכללית. יש מעט מאוד יוצאים מן הכלל.
ועדה מיוחדת שהקים ב?1988 שר המשפטים דאז צחי הנגבי המליצה שלא לפצל את התפקיד. היתה זו ועדה בראשות נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס מאיר שמגר, והשתתפו בה שרי המשפטים לשעבר חיים צדוק, פרופ' דוד ליבאי ומשה נסים, וכן פרופ' רות גביזון. היא קבעה כי צריך שבראש המערכות יעמוד אדם אחד, שיבטיח את האינטגרציה ביניהן. התביעה הכללית מטפלת בעבירות המתרחשות בחברה והייעוץ המשפטי מסיק את המסקנות, ובהתאם משנה נהלים ועדיפויות (ולעיתים גם ממליץ על חקיקה רלוונטית). המלצות הוועדה תקפות גם היום.
בדיון שבו השתתפתי ב?2010, במכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר שמגר כי הוא רואה בפיצול תפקידו של היועמ"ש "עריפת ראש", הנובעת מפיצול הציר המרכזי הלוחם בעבריינות ובשחיתות שלטונית. שופט העליון לשעבר, פרופ' יצחק זמיר, אמר מילים מפורשות לא פחות: "אני חושב שהפיצול של המשרה יהיה לא פחות מאסון חברתי".
היועצים המשפטיים ממונים על התביעה במערכות רבות בישראל, ולא במקרה. אם היועץ המשפטי אינו עומד בראש המערכת, ואילו התביעה עומדת בפני עצמה, קיים חשש שהיא תהיה חד?צדדית בדרישותיה מן המערכת השיפוטית (כך, למשל, יכול היועץ המשפטי לרסן את דרישות התביעה להאזנות סתר, משום שהוא משקיף באופן כולל יותר על המערכת, ומבין גם את מחיר ההרשאה).
הטענה כי היועמ"ש, המתחכך עם השרים, אינו צריך להיות מי שממונה על התביעה המבקשת לחקור ולעיתים גם להעמיד לדין את מי שסרחו, היא טענת סרק. היועמ"ש אינו יועצם המשפטי של השרים, וגם מול הממשלה הוא ממלא פונקציה שונה: הוא מנחה אותה לפעול, בהיבט החוקי, עד הכרעת ביהמ"ש, אם נושא מסוים אכן מגיע אל ביהמ"ש. מדובר במשפטן הראשי בממשלה, שהחלטותיו כובלות למעשה, אם לא לכאורה. כך זה צריך להישאר.