השבוע פורסם בהרחבה עניינו של שופט בכיר שנטען כלפיו כי במשך שנים נהג באלימות כלפי ילדיו הקטינים. התברר גם כי עקב השתהותו הבלתי מובנת של היועץ המשפטי לממשלה, השופט טרם נחקר והמשיך לשבת על כס המשפט, עד שיצא ביוזמתו לחופשה. לא מובן בעליל כיצד שופט החשוד באלימות היה יכול להמשיך בתפקידו, לדון בתיקי עבריינות אלימה, צווי משמורת ילדים ועוולות נזיקיות של תקיפה ורשלנות. מדובר בעיוות חמור המונח לפתחו של היועץ מר יהודה וינשטיין.
הקמת ממשלה חדשה היא הזדמנות בלתי רגילה לביצוע שינויים משמעותיים באיוש בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה. רענון הכרחי בכל מערכת, ובוודאי במערכות ביורוקרטיות. בארה"ב, לדוגמה, בעת חילופי שלטון מניחים אלפי פקידים את מפתחות המשרדים, ובמקומם מתמנים אחרים שישרתו נאמנה את מדיניות הממשל החדש.
היועמ"ש הוא אחד מבעלי התפקידים המרכזיים במערכת הציבורית. הוא עומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת, ותחומי אחריותו רבים ומגוונים. אחריות זו כוללת ניהול מערכת התביעה הכללית הממונה למעשה על אכיפת החוק, ייעוץ משפטי למשרדי הממשלה - כולל פרשנות מוסמכת של החוק - סיוע בהכנת תזכירי חוק לכנסת והגנה על מכלול רחב מאוד של אינטרסים ציבוריים. אפשר לומר כי שלטון החוק הוא השתקפות אישיותו, כישרונו ונחרצותו של היועץ המשפטי לממשלה.
החוק אינו מסדיר את פעילות היועמ"ש, וברבות השנים התעצבה פרקטיקה של פעילותו. היו יועצים משפטיים חלשים ונרפים, מעין חותמת גומי עבור ממשלות, והיו אחרים, דוגמת מאיר שמגר, אהרן ברק ויצחק זמיר, שהגביהו את התפקיד לרום המעלה של ההגנה על שלטון החוק. שלושתם ראו לנגד עיניהם שליחות ציבורית עליונה להטביע חותם בקביעת נורמות התנהגות ראויות במדינה שאין בה מסורת מובהקת של ציות לחוק.
היועץ הנוכחי מתגלה כאיטי, מתלבט, ובעיקר כמי שתפיסת עולמו המשפטית עוצבה במשך שנים רבות של עבודה כסניגור במשפטים פליליים. מאחר שתפקידו כראש התביעה להכריע בגורלות של בני אדם, מן הראוי שתתלווה לכך התלבטות, אולם משכי הזמן הארוכים בטרם הכרעה יוצרים עינוי דין, עיוות דין ופגיעה של ממש באמון הציבור ביכולת לאכוף את החוק. ההשתהות בעניינם של אביגדור ליברמן ושל העובד הזר בביתו של היועץ המשפטי זכורים לכל.
לאור תפקידיו הרבים של היועמ"ש ותחומי אחריותו המקיפים, יש מקום לדון בפיצול סמכויותיו. אין כמעט בנמצא משפטן שיכול להתמצא בכל מגוון היבטי המשפט - הפלילי, הציבורי והאזרחי. סביר כי יוחלט על איוש תפקיד ראש התביעה הכללית, ובד בבד ייבחר יועץ שייתן את הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה. כך נכון לעשות מבחינה ארגונית, וגם לאור חשיבות מראית העין של הצדק, שהרי עורך הדין של הממשלה מתקשה לקיים מגעים שוטפים מול שרים ובתוך כך לקבוע אם להעמידם לדין.