קשה היה לעצור את הדמעות בחדר שבו שוכב בימים אלה הרב מנחם פרומן כשזעק את מילות השיר "אתה לי ארץ" של יורם טהר-לב - "תן לי זמן". הרב ואיש הרוח בן ה-68 נאבק בשנתיים האחרונות במחלת הסרטן. בשבועות האחרונים מצבו הידרדר וכאביו גברו. "אתם באים אליי אחרי לילה קשה מאוד, היו בו נסים גדולים", הוא אומר בקול חלש. "אסור להיאבק בכאבים, חייבים לזרום איתם אחרת הכאב רק הולך וגובר. זה מה שיש, זו המציאות ועם זה צריך לחיות. ככה זה במציאות הפוליטית וככה זה עם המחלה", מסביר הרב. "יש רגעים ויש רגעים", הוא נאנח ומזיל דמעות כשנשאל האם הוא פוחד מהמוות. "אבל הוא קיים, אני לא מתעלם ממנו. זה מה שיש".
לפי הרופאים, פרומן כבר היה אמור למות לפני שנתיים, אבל הרב הייחודי מההתנחלות תקוע שבגוש עציון מסרב לוותר. גם היום במבט לאחור הוא לא מתחרט על דרכו השנויה במחלוקת. הפגישות עם יאסר ערפאת ברמאללה, השיחות האישיות עם אחמד יאסין, הנסיעה לטורקיה כדי לדון עם ארדואן בפרשת המרמרה - כל מי שנחשב בעיני רבים לאויב, זכה לביקור ממנו והוא לא מתחרט על כך.
"היה לי קשר אישי מיוחד מאוד עם ערפאת", הוא משחזר, "אני קראתי לו אל-חכם אבו עמאר, שזה רב בערבית, והוא קרא לי שייח' פרומן. היה לו חוש הומור מיוחד לערפאת, אבל ברור שגם היה עסוק בשפיכות דמים. בימיו האחרונים במוקטעה הוא התחנן שאבוא אליו אבל התמהמהתי ובסוף לא נפגשנו. הוא לא היה נלסון מנדלה, אבל זה מה שהיה ולכן אתו צריך היה לעשות שלום. כבר בימים ההם ידעתי מה יקרה, כי זו ארץ החמסין והחמאס. ראיתי איך הפלסטינים הולכים ומתחזקים בדת וידעתי שזו ההזדמנות. כך גם עם אבו מאזן. גם ארדואן, הוא לא איש אינטליגנט אלא פרימיטיבי, כמונו. איש שגדל בשכונות הכי קשות. זה מה שיש. גם היום הייתי נפגש עם מחבלים כי אלה הפרטנרים שלנו לשלום".
"אין כמו שירת נשים"
לפני כשנתיים וחצי לקה הרב פרומן, המשמש כרבה של ההתנחלות תקוע והישיבה המקומית, בסרטן שהתגלה במצב סופני. מאז עבר טיפולים כימותרפיים רבים לצד טיפולים אלטרנטיביים, ולמרות התחזיות הפסימיות של רופאיו, הוא מסרב להיכנע למחלה הקשה. השבוע אף נערכה תפילה מיוחדת עבורו ברחבת הכותל בהשתתפות תלמידיו. מעבר לכך, מדי יום מתקשרים להתעניין במצבו אזרחים רבים ואישי ציבור, בהם הרב שי פירון, נפתלי בנט והשר משה יעלון. פרומן תמיד נחשב לעוף מוזר בעיני רבים.
בימין סירבו לקבל אותו בשל קשריו ההדוקים עם הפלסטינים ("מה לא עבר עלינו, איומים ברצח, חרמות, אבנים. יום אחד אפילו ריססו כתובות גרפיטי על הבית וכתבו "סניף אש"ף בתקוע"), בשמאל התרחקו ממנו בשל היותו מתנחל ("אנשים לא מבינים שרק עם התנחלויות אפשר לעשות שלום כי הם האצבעות שלנו שנוגעות בפלסטינים"), ולמרות זאת היה מפתיע לשמוע ממנו הצהרת תמיכה דווקא בראש הממשלה, בנימין נתניהו. "רק נתניהו יכול להביא את השלום", אומר פרומן, "שלום לא מבססים על חזונות ועל חלומות יפים ככל שיהיו. שלום עושים עם מה שיש, ונתניהו הוא האיש שניצח את הבחירות. הוא לא גנב את המדינה, אלא זכה ברוב הקולות ולכן צריך לזרום את המציאות".
עם זאת, הוא לא מהסס לשלוח אמירות קשות כלפי המדיניות הישראלית בגדה המערבית. "היום, כשאני חולה, אני יכול להבין את הקושי הרב שעובר על הפלסטינים כשהם רואים אותנו כאן. הייסורים שאני עובר עכשיו עם המחלה הם כמו הייסורים ששיבת ציון גרמה לערבים. אני מבין את זה. אני לא רוצה אותם פה והם לא רוצים אותי פה. נו, אז נעשה עכשיו מהפכות? עקירות?". לדבריו, פתרון אפשרי הוא השארת ההתנחלויות תחת ריבונות פלסטינית. "מה שחשוב לנו זו האדמה. יש מיליוני יהודים בארצות הברית עם אזרחות אמריקאית, אז מה הבעיה אם תהיה לנו אזרחות פלסטינית?".
מאז חלה, התחזק מעמדו של פרומן דווקא בעולם המוזיקה. מאז ומתמיד הוא עסק בשירה, ועם השנים התקרבו אליו אמנים כמו אהוד בנאי, שאותו הוא מגדיר חבר נפש, אביתר בנאי, ארז לב ארי, ברי סחרוף ועלמה זוהר. עם כולם הוא בקשר טוב וביחד הם מעלים ערבי "תורה-שירה". פרומן אחראי לדברי האמונה, הזמרים אחראים לצלילים. על שירת נשים יש לו עמדה ברורה. "אין כמו שירת נשים", הוא אומר, "כל הזוהר מבוסס על שירה של נשים, שזה הצליל הכי נפלא שיש. תמיד אני אומר לתלמידים שלי שבדייט הראשון יבקשו מהבחורה לשיר. תבחן אותה, תראה אם היא נותנת למילים שלך מנגינה, אם היא זורמת איתך".
מה עם 'קול באישה ערווה'?
"אתה רוצה להיכנס לענייני הלכה? אין כמו שירת נשים", הוא חוזר. ברגעי הכאב הקשים הוא מבקש מאשתו הדסה שלא זזה ממיטתו לשיר לו את השיר "אתה לי ארץ", שמילותיו ממוסגרות ליד ראשו. "תראה מה שהיא מבטיחה לי", הוא אומר, "עוד רבה הדרך, אבל אלך בה עד יכלה כוחי".