בין שתי שכונות

ברוכים הבאים למזרח הפרוע של ירושלים, הכפר הפלשתיני עיסאוויה, השכן של הגבעה הצרפתית, השכונה היהודית הסמוכה. עכשיו שקט כאן, השקט שלאחר הסערה. שקט שברירי, כי הימים הללו של "שביתת האסירים" והמהומות מאיימים להצית מחדש תבערה גדולה כאן. תושב הכפר סאמר עיסאווי, ממשוחררי עיסקת שליט, ששב ונכלא לאחר שהפר את תנאי שחרורו, שובת רעב לסירוגין כבר יותר מ?200 ימים. כעת שוקלים להקדים את שחרורו כדי לשמור על השקט ולנסות להרגיע את השטח לקראת ביקור אובאמה. לא בטוח שזה יספיק.

בשנים האחרונות ייצרה עיסאוויה גלים של עשרות הפרות סדר, גניבות ופיגועים. רובם המכריע כוונו לעבר השכנים היהודים בגבעה הצרפתית, באוניברסיטה ובבית החולים הדסה שעל הר הצופים. רק לפני שבועות אחדים הושגה רגיעה: 100 עצורים הובאו לבתי המשפט. חלקם שוחררו, נגד אחרים יוגשו כתבי אישום. בעיסאוויה אומרים שהמשטרה והרשויות האחרות שהתלוו אליה בפשיטה הגדולה על הכפר נקטו צעד של ענישה קולקטיבית. במשטרה דווקא מתגאים בפעילות נקודתית מאוד, שנשענה על מודיעין מדויק. עכשיו הגיע זמן ה"גזר". אחרי מכות ה"מקל" הכואבות חוזרת עיריית ירושלים אל תוך הכפר בניסיון להמשיך לכפר ולו במקצת על חטא האפליה הגדולה בתשתיות ובשירותים, שממנה סובל הכפר כבר שנים.

בשבוע שעבר סייר שם, לא בפעם הראשונה, ד"ר דוד קורן, יועצו של ניר ברקת לענייני ערבים. דרוויש דרוויש, המוכתר הוותיק, התלווה אליו. הסיכויים של השניים הללו להעלות את הכפר על דרך המלך לוטים בערפל, אם לנסח זאת בעדינות. הנוכחות של חמאס, של החזית העממית ושל גורמים קיצוניים אחרים בכפר חזקה. לפני חודשיים השביתו הגורמים הלאומניים בכפר את הלימודים, אבל אחרי יום השבתה אחד העירייה הצליחה לחדש את הלימודים. בית הספר המקומי לבנות הוא יקיר העירייה. המנהלת עפאף קדומי קיבלה לאחרונה את פרס מנח"י לשנת תשע"ג. בשנתיים האחרונות העירייה השקיעה כספים בכפר. נחנכו אולם ספורט ומרכז חלוקת דואר, נבנו קירות תמך והותקנה תאורה.

כל מה שהוא מובן מאליו בכל שכונה יהודית במערב העיר, אינו כזה בעיסאוויה. הגורמים הלאומניים שמים כל הזמן רגליים, ומתנגדים לכל שיתוף פעולה. השבוע נרגם באבנים צוות של מכבי אש, שהוזעק לכפר כדי לכבות שריפה בבניין מגורים. פעמיים לאחרונה הושחת כליל גן משחקים ובו מתקני שעשועים, שהעירייה השקיעה כסף רב בהכשרתו. העירייה לא מוותרת. עכשיו היא תנסה לשקמו בפעם השלישית, במיקום אחר. גם ויקטור ואלנה צ'רנובסקי אינם מוותרים. הם חיים כבר שבע שנים בגבעה הצרפתית, על קו התפר שבין שכונתם לבין עיסאוויה. ואדי קטן מפריד בין ביתם שברחוב נהגי הפרדות לבין בתי הכפר הערבי. בשנה האחרונה ספג ביתם מטחי אבנים ובקבוקי תבערה. במארס האחרון הוצת ונשרף כליל הרכב של אלנה, רופאה במקצועה, במרחק חמישה מטרים מהבית.

ויקטור, מהנדס ציוד רפואי, רכש מצלמת אבטחה והתקין אותה סמוך לביתו. ב?8 בנובמבר, בדיוק באותו המקום שבו הוצת הרכב במארס האחרון, הוצתו שני הרכבים של משפחת צ'רנובסקי ונשרפו כליל. מצלמת האבטחה תיעדה את האירוע, והסרטון הועלה ליו?טיוב. המשטרה הגיעה בתוך דקות ספורות, אבל העבריינים הספיקו לברוח דרך הוואדי ולהיבלע בין בתי עיסאוויה. שלא כמו כמה משכניו, שבשנים האחרונות נואשו מהמאבק הבלתי פוסק בגל הגניבות והחבלות שמייצא עיסאוויה לשכנים שבגבעה הצרפתית, צ'רנובסקי החליט שהוא לא מוותר. בעוד הם החליטו לעזוב את בתיהם שעל קו התפר, צ'רנובסקי החליט לדאוג בעצמו לביטחונו ומתח גדר לאורך עשרות מטרים כדי שתפריד בין ביתו לבין הכפר עיסאוויה. 20 אלף שקלים שילם צ'רנובסקי מכיסו בעבור הגדר, אבל אחרי כמה ימים הגיעו פקחי העירייה ודרשו ממנו לפרק אותה, משום שנבנתה בשטח ציבורי ללא היתר. צ'רנובסקי סירב. הגדר עדיין עומדת. המשטרה דווקא מרוצה, אבל לא תגיד זאת.

לגדר בירושלים יש כמובן משמעות פוליטית. היא משחקת לידיהם של חסידי החלוקה. צ'רנובסקי אינו חסיד של החלוקה. הוא מעדיף לדבר על "הפרדה", אבל מודה שאין לו פתרון. גם הגורמים הרשמיים בעירייה ובמשטרה מסתייגים מכל סוג של חלוקה. לכן הגדר כל כך מפחידה אותם. כל מי שזוכר את האינתיפאדה בירושלים ואת הירי על שכונת גילה מבית ג'אלה הסמוכה, מבין שחלוקה עלולה לייצר עוד עשרות עמדות ירי כאלה לאורך הקו העירוני.

במקרה של עיסאוויה, על 15 אלף תושביו, אין מדובר בשכונת קצה. הכפר שוכן על המדרונות המזרחיים של הר הצופים בתחום השיפוט של עיריית ירושלים. כביש מעלה אדומים מקיף את הכפר ממזרח ומצפון. ממערב שוכנת הגבעה הצרפתית, והכפר נושק לאוניברסיטה ולבית החולים הדסה שעל הר הצופים. לפני מלחמת השחרור התגוררו בכפר בשכירות סטודנטים יהודים שלמדו באוניברסיטה הסמוכה. אחד מהם היה הסטודנט ישראל כץ, שטיפס מדי יום בשביל העפר התלול המוביל מעיסאוויה אל האוניברסיטה. לימים היה כץ לשר העבודה והרווחה בממשלת בגין הראשונה, וסיפור מגוריו הזמניים בכפר הערבי היה לסוג של אנקדוטה. גם היום יש בעיסאוויה אנקדוטות מהסוג הזה, ואולי אלו יותר מאנקדוטות. את החנות לחומרי בניין של עזיז פוקדים מדי יום עשרות יהודים, בעיקר קבלנים. יהודים גם מגיעים אל מרפאת השיניים של נידאל עליאן בלב הכפר ואל המוסכים המקומיים, אבל בדרך כלל התנועה היא חד?סטרית; על פי רוב יהודים אינם מניחים את כף רגלם בתחומי עיסאוויה.

האדריכל גדעון יגר, עד לאחרונה יו"ר המינהל הקהילתי של הגבעה הצרפתית, מספר על נסיעות "חארקה" של צעירים ערבים בתחומי הגבעה הצרפתית, על גניבות אופניים, על חיכוכים בין ילדים יהודים ופלשתינים על רקע שימוש במתקני המשחקים וגם על הצקות לסטודנטיות במעונות של האוניברסיטה העברית. "כשמדובר בנוכחות שקטה", מדגיש יגר, "לי הם אינם מפריעים. הם באים אלינו למכולת, לדואר, לבנק, לתחנת הדלק, כי בעיסאוויה אין להם את כל השירותים הללו. נכון יותר שיבנו להם את כל זה שם. נכון יותר שיפתחו את שתי השכונות באותה הרמה. יש המון גניבות בגבעה הצרפתית, אבל אני לא משוכנע שכל הגנבים באים מעיסאוויה. מה שבטוח הוא שהם נמלטים אליה, כי היא קרובה".

אילו הדבר היה תלוי ביגר, ישראל היתה מעבירה את עיסאוויה לרשות הפלשתינית. כן - הוא תומך בחלוקה, זה הכרח המציאות מבחינתו: "זה לא נורמלי שהורים בגבעה הצרפתית צריכים ללוות את ילדיהם אל מגרש המשחקים ובחזרה. זה לא נורמלי שהם צריכים ללוות אותם מהרכבת הקלה. רבים בשכונה היהודית הגבעה הצרפתית, שהנוכחות הערבית בה ניכרת לעין, יסתפקו ביותר ביטחון". "חלוקה" היא לא כוס התה של תושבי הגבעה הצרפתית. הם חוששים ממנה מאוד. זאת ירושלים. זה הר הצופים, הם מזכירים. בהר הצופים עצמו שוכן בית החולים הדסה. רופאים יהודים וערבים משרתים שם יחדיו אוכלוסייה מעורבת. גם בית החולים הזה סובל מהשכנות עם עיסאוויה. 20 מתושבי עיסאוויה אמנם עובדים בבית החולים, ו?40 אחוז מהמטופלים בבית החולים הם ערבים אבל זה, כך מסתבר, אינו מעניק חסינות למקום ולבאיו מזריקת אבנים והשלכת בקבוקי תבערה לעברם. שלוש פעמים כבר נשנקו חולים ורופאים מגז מדמיע שהמשטרה הפעילה בעיסאוויה, והרוח נשאה לעבר ביה"ח. רופאה ומרדימה התעלפו וקיבלו טיפול רפואי. כשעלתה הצעה לבנות חומה סביב ביה"ח, המנהל לשעבר פרופ' צבי שטרן התנגד. "אנחנו לא צריכים לבצר את עצמנו. זה לא הפתרון", אמר.

גם בגבעה הצרפתית לא יבנו חומה. בשכונה שפעם נחשבה לשכונת יוקרה, מתגוררות היום, בעיקר בשכירות, מאות משפחות ערביות, מיעוטן ממזרח ירושלים ורובן מכפרי המשולש ומהגליל, שמוצאות את פרנסתן באזור במקצועות הרפואה או עריכת הדין. המשפחות הללו מעדיפות לגור בשכונה היהודית המתקדמת ולא בשכונות הערביות, שבהן רמת השירותים והתשתיות נמוכה בהרבה. הערבוב הזה מייצר קשרי ידידות מפתיעים, אבל גם מתחים, אם כי לא כאלה שמתקרבים בכלל לרמות המתח שבין תושבי עיסאוויה לבין תושבי הגבעה הצרפתית.

כשבעיסאוויה, שבתוך ירושלים, צעדו ברחובות לפני שבועות אחדים עשרות רעולי פנים חמושים, ירו צרורות באוויר, קראו "אללה אכבר" ותבעו לשחרר את תושב הכפר, שובת הרעב עיסאווי, בגבעה הצרפתית הסמוכה היו בטוחים שפרצה מלחמה. התהלוכה הזאת, כך נראה, היתה הקש ששבר את גב הגמל. בחודש שעבר נכנסו לעיסאוויה כוחות גדולים של משטרה בלוויית נציגים של גופי שלטון שונים. המבצע כלל עשרות מעצרים, בדיקה תקינות לכלי רכב, הריסת בתים, ניתוקי מים לחייבים, גביית מסים, בדיקת תעודות ועוד. עם השוטרים באו לעיסאוויה נציגי העירייה, רשות הטבע והגנים, הביטוח הלאומי, רשות המסים, "הגיחון" - תאגיד המים של ירושלים, ואנשי משטרת התנועה.

בימים כתיקונם נציגי הזרועות הללו אינם מראים את פניהם בעיסאוויה, אבל בחסות המבצע המשטרתי לפתע הכל היה אפשרי. אוטובוס עם מעט שמן סביב מכסה המנוע הורד מהכביש בטענה שהוא בבחינת סכנה. קנסות הוטלו בגין דברים של מה בכך. למרות ההכחשות שמדובר בענישה קולקטיבית הרמז היה עבה כפיל: תפסיקו לזרוק אבנים, להתפרע, לגנוב ולפגע, ואז נצא מכאן. עכשיו עיסאוויה שקטה יחסית. אולי הרמז הובן. בשבוע שעבר סיירנו שם עם המוכתר, דרוויש דרוויש. הוא יליד עיסאוויה, בן 64, ועדיין זוכר את התקופה שהכפר שלו היה חלק מהשטח המפורז הישראלי של מובלעת הר הצופים (1967-1948). עכשיו דרוויש כועס ומפייס. את ההתנהלות של המשטרה במבצע האחרון הוא מגדיר כהשתוללות, שלא הבחינה בין "צדיק לרשע". מהעירייה הוא שבע הבטחות. תוכנית הבנייה שנציגי הכפר הכינו עם עמותת "במקום" תקועה כבר שנים רבות. חלק מהתושבים, לדבריו, בונים בלית ברירה ללא היתרים: "הרי אי אפשר לגור באוויר".

את ההכרזה על הגן הלאומי למרגלות עיסאוויה והר הצופים, דרוויש מגדיר כגניבה. "זה שטח של התושבים שלנו, של ההורים ושל הסבים. אין שם עתיקות ואין שם ארכיאולוגיה. אתם הכרזתם על השטח הזה כגן לאומי רק כדי למנוע מאיתנו לבנות שם", הוא מאשים, וזועם על הריסת המבנים במקום על ידי רשות הטבע והגנים. את גדר הביטחון שנגסה בחלקים של עיסאוויה והותירה חלק מבתי הכפר "מעבר לגדר", הוא היה עוקר. "אתם משחקים בנדמה לי", הוא אומר, "אם מישהו יחליט לעשות טרור, לא הגדר תעצור אותו. הגדר רק מגבירה איבה ושנאה". הוא כנראה צודק. בעוד אנו מדברים, חלפו להם בקלילות מבעד לגדר כמה צעירים פלשתינים שרצו לחפש עבודה בירושלים.

אבל דרוויש גם יודע להעריך את היתרונות שבירושלים הישראלית. יש כאן עבודה, יש ביטוח לאומי, יש חופש תנועה ועוד זכויות. לא - הוא לא בעד חלוקה. למען האמת, הוא מתנגד לה. כשפגשתי את דרוויש בפעם הראשונה לפני כשש שנים, הוא אמר שעיסאוויה והגבעה הצרפתית הם כמו שני תינוקות שמחוברים זה לזה בגב. "אם יהיה ניתוח של הפרדה - אחד ימות. אנחנו חלק מהאזור של האוניברסיטה והדסה הר הצופים. אי אפשר להפריד. אולי יבנו גדר סמלית, אבל לא הפרדה אמיתית. אנחנו לא הכפר הערבי הראשון בארץ שסמוך לשכונה יהודית. בבית צפאפא גרים דלת מול דלת יהודים וערבים, כך גם בנצרת עילית".

השבוע אמר שהוא אינו חוזר בו מהדברים, אבל לדבריו, "צריך לחפש את האמת. לא לשקר. אתם לא יכולים להגיד לנו שעיסאוויה הוא חלק מירושלים שלכם ולהתייחס אליו כאילו זו שכונה שנמצאת מעבר להרי החושך. למה בשכונה שלי אין טיפת חלב, בנק, מרכז מסחרי, גנים ציבוריים וכל שאר השירותים שנמצאים בכל שכונה יהודית? מה, אנחנו מצורעים?" דרוויש יודע שאינו כל יכול בכפרו - "גם אצלנו יש מפלגות: חמאס, החזית העממית ועוד. כמו אצלכם. גם אצלכם יש מפלגות. יש מתונים ויש קיצונים. זו המציאות".

בעיריית ירושלים לא מתכוונים לוותר על עיסאוויה. ניר ברקת ביקר שם בשנתיים האחרונות ארבע פעמים. היועץ שלו, דוד קורן, מנסה לאזן את ההשפעה של הגורמים הלאומיים באמצעות קשרים עם נציגי אוכלוסייה שמתעניינים פחות בפוליטיקה ויותר בתנאי חיים נורמליים. "הממשק הזה בין עיסאוויה לגבעה הצרפתית", אומר קורן, "מציב בפנינו אתגר לא פשוט שאנו מנסים להתמודד איתו. היו כבר מפגשים בין המינהלים של שתי השכונות. מיליוני שקלים הושקעו בעיסאוויה בשנים האחרונות בקירות תמך, בכבישים, בתשתיות, בהסדרי תנועה, בתאורה ובפעילויות נוער ופנאי. חנכנו נקודה לחלוקת דואר, ונפתח אגף חדש של בית ספר לחינוך מיוחד. אנחנו יודעים שזו טיפה בים, כי המצב שם הוא פרי הזנחה של שנים ארוכות".

קורן מקווה שהמשטרה תמשיך להפגין שם נוכחות: "לא שורפים רק מכוניות של יהודים בגבעה הצרפתית. כשיש ריב בין חמולות, הם פוגעים גם זה בזה", הוא מעיר. קורן מדגיש שהעירייה והמשטרה לא ישלימו עם המשך האלימות, שבאה לידי ביטוי לא פעם גם בתקיפת צוותי עירייה, המבקשים לטפל בתשתיות הרעועות של הכפר. "זאת ירושלים", מדגיש קורן, "אנחנו לא מתכוונים לוותר עליה, אלא להמשיך להתמודד, גם אם זה קשה".