פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הזעם של עזאם

      הוא מרוויח שכר צנוע בבית הזיקוק, מארח מעריצים בביתו במראר, מקווה להיות כוכב פרסומות, מוכן להשתתף שוב ב"הישרדות" ומסתפק במועט. אבל בתוך תוכו עזאם עזאם רותח

      עזאם עזאם הוא לא הסלב המצוי. קל מאוד לטעות בו, כשרואים אותו מגיע לראיון בקניון עזריאלי לבוש בחולצת מותגים, חותם לכל הילדים שרצים לעברו ומצטלם עם כל מי שמבקש. כולם מזהים אותו, נועצים בו עיניים, מצביעים עליו וצועקים לו, והוא די נהנה מההמולה, אבל גם מדגיש שזה לא לגמרי הוא. שלא תחשבו בטעות שהוא נהפך להיות איתי תורג'מן.

      "אני תמיד מרגיש מופלה לעומת התל?אביבים. פחות נחשב", הוא חצי מתנצל, "למרות כל הסיפור הייחודי שלי ולמרות מה שעברתי בחיי, אני שומע עד היום אנשים שלא מכירים את הסיפור שלי, ויותר גרוע, כאלה שזה לא מעניין אותם. והיתה לך דוגמה חיה לזה ב'הישרדות'".

      כן, לרגעים לא ברור איזו חוויה היתה טראומטית יותר עבורו - הישיבה בכלא המצרי במשך שמונה שנים, עם כל החקירות והעינויים, או החודש שבילה באי אחד בתאילנד עם איתי תורג'מן. עזאם שובץ לשבט "סאנאי" ושרד עד שלב האיחוד, על אף המלחמה שניהל מול שלושת חברי השבט שלו - תורג'י, אנה ארונוב וענת הראל. יותר משנה חלפה מאז תום הצילומים, אבל הדרוזי מכפר מראר מסרב לסלוח.

      כליל החורש (מערכת וואלה! NEWS , שרה גולד)
      "אני תמיד מרגיש מופלה לעומת התל?אביבים. פחות נחשב". עזאם (צילום: ישראל היום)

      "איתי לא ידע ללמוד את האיש שעומד מולו. אני בספק אם הוא שמע לפני התוכנית על הדרוזים. לא מאשים אותו אישית. הוא גדל בתל אביב, יש לו את הבועה שלו והוא מרחף בה, אולי בגלל שהוא סלב. הוא לא יודע איפה זה טבריה ואיפה קריית שמונה. הוא חי את המועדונים".

      בחייך, עזאם. זה היה רק משחק.
      "נכון, אבל גם במשחק יש גבולות. אני לא מוכן למכור את הערכים שלי בשביל משחק, ויש גבולות שלא אחצה. מר תורג'מן ניסה לחצות את הקו ולהעליב אותי - יש דברים שאני מוכן לוותר עליהם ויש דברים שלא. כאן אני לא מוותר. זאת שחצנות ואף למעלה, ואני לא מבין על מה ולמה. עם כל הכבוד לסרטים שלו ולסדרות, הוא עדיין בסך הכל בן אדם, והוא שכח את זה. אולי הוא היה צריך ללמוד ממני וממה שעברתי בחיים. הוא יכול לזלזל בכליאה שלי, אבל מי יקשיב לו?".

      נשמע כאילו יש לך סיוטים ממה שקרה שם.
      "בכלל לא. למדתי שם כמה דברים רעים על כל מיני אנשים, ועדיין, אם היו פונים אלי עכשיו הייתי עושה את זה שוב".

      את היריב הנצחי שלו הוא פגש מאז פעמיים: בהשקת התוכנית ובמעמד הגמר. "בהשקה לחצנו ידיים ולא דיברנו יותר מדי. בגמר הוא בא עם החברה שלו (אנה ארונוב) והם ביקשו סליחה, אבל לא עניתי להם. תוך כדי הסידרה אנה פגעה במגזר שלם. אם היא רוצה לפגוע בי אישית, אין לי בעיה, אבל אל תפגעי בכל העדה הדרוזית. בן אדם, לפני שהוא פולט, צריך לחשוב מה הוא אומר ולמי. היא טענה שבכפר אין טלפונים. היא יודעת שיש אצלנו אנשי צבא בכירים? למה להכליל? עד היום אני הופך את זה לבדיחה ומספר שאצלנו בכפר יש טלפון רק בזכות אנה".

      כליל החורש (מערכת וואלה! NEWS , שרה גולד)
      מה שיש בפנים, יוצא החוצה. אני לא אמכור אנשים ולא אמכור את האופי שלי בשביל אף אחד". עזאם בביתו (צילום: קובי קלמנוביץ)

      מה היית רוצה להגיד לה?
      "שכולנו בני אדם, ואף אחד לא טוב יותר מאחרים. זה שאת יודעת לרקוד לא הופך אותך לטובה יותר. יש הרבה דברים שאת לא יודעת, ואת יכולה ללמוד ממנוסים ממך. לכל אחד מגיע לקבל כבוד, ואבוי למי שמזלזל. זאת העצה שלי אליה".

      הקשר של אנה ואיתי דווקא מחזיק מעמד.
      "נכון, ואני עדיין בספק אם זה ימשיך עוד הרבה זמן, למרות שאני מקווה שאני טועה. כולם סביבי אומרים שזה לא יחזיק. הם טוענים שהם התאהבו, ואני מקבל את זה, אבל כשאני מסתכל עליהם אני רואה ביניהם הרבה פערים, גם מנטלית וגם במראה. בכל מקרה, אני לא אחליט בשביל שניהם".

      ועדיין, היית יכול להעמיד פנים שלא אכפת לך, להתקדם במשחק ואולי גם להרוויח את המיליון. אתה לא מתחרט?
      "הבעיה שלי היא שאני יותר מדי פתוח. אני לעולם לא אוכל להיות כמו איתי שגב ולהעמיד פנים. יש לי לב לבן. מה שיש בפנים, יוצא החוצה. אני לא אמכור אנשים ולא אמכור את האופי שלי בשביל אף אחד".

      מה בנוגע לענת הראל?
      "ענת היא אישה שהיתה יכולה לקחת את 'הישרדות' בהליכה ועשתה לעצמה עוול. כשהכרנו על האי במשימה הראשונה, הצלתי אותה מהדחה, והיא שכחה שהשארתי אותה על הספינה. היה לנו הרבה במשותף, וכל הזמן התחברנו, עד הרגע שאנה ואיתי עשו איתה ברית, והיא עשתה מהלך נגדי. על זה אני כועס עד היום. אם היא היתה אומרת לאיתי להחזיר לי טובה, הייתי מוותר לה ומצביע לה בגמר".

      היא ביקשה ממך להצביע לה?
      "היא ביקשה שניפגש ונפגשנו, והיא קיבלה ממני את מלוא הכבוד. היא לא ביקשה שאשים את השם שלה. היה מגיע לה לנצח מבחינת המשימות, אבל בגלל שרציתי להחזיר לה, לא היתה לי ברירה אלא לא להצביע לה. בגלל שמעולם לא פתחנו את הנושא הזה, אני רוצה למסור לה דרך העיתון: ענת, הגיע לך, אבל לא חשבת לשמור עלי. הקול שלי בסוף היה זה שהכריע שם - נתתי לך לגעת במיליון, אבל לא נתתי לך אותו. הסברת כל הזמן שזה משחק, אז למדתי ממך".

      עם המתמודדים האחרים אתה בקשר?
      "פרט לשלישייה הזאת - כן, עם חלק פחות ועם חלק יותר. את הקשר הכי טוב יש לי עם נטלי דדון. לא אוכל לשכוח את האישה הצעירה הזאת. האף שלה לא למעלה. היא מסתכלת לאנשים בגובה העיניים ויודעת לשמור על קשר. אני בקשר גם עם בוקי נאה, הוא מעניין מאוד ותחמן מאוד, אני לא יכול עליו. משה פרסטר - אין עוד איש כמוהו בעולם. בן אדם פשוט שמחפש רק לחיות. וענבל גבריאלי מהממת, עם אומץ לב אדיר, שלא מפחדת להגיד את מה שהיא אומרת".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      "גם ב'כלוב הזהב' הייתי מוכן להשתתף, אבל עם בוקי, כדי שהוא יענה על השאלות ואני אוציא את המתנות". עזאם עם בוקי נאה ומשה פרסטר (צילום: ראובן קפוצ'ינסקי)

      יש שטוענים שאיתי זכה מן ההפקר.
      "אני לא האמנתי שהוא יזכה. ציפיתי שהוא יהיה מהראשונים שיעופו, אבל החוכמה שלו ניצחה בסופו של דבר. לא הגיע לו לזכות מבחינת המשימות הפיזיות, אבל הוא הלך בין הטיפות וידע לנתב אל המטרה".

      היית מוכן להשתתף בעוד תוכנית ריאליטי?
      "עוד 'הישרדות' הייתי עושה. גם ב'כלוב הזהב' הייתי מוכן להשתתף, אבל עם בוקי, כדי שהוא יענה על השאלות ואני אוציא את המתנות. הייתי מוציא להם את כל מה שיש בכלוב. כל דבר שיש בו ג'ונגל או פיזי - תן לי. ל'האח הגדול' לא הייתי הולך, כי אין שם משהו שמאתגר אותי. לשבת בווילה ולקשקש כל היום ולרכל אחד על השני, זה לא מעניין אותי".
      אני וגלעד שליט בערוץ 24

      כשהסתיימו חגיגות "הישרדות" חזר עזאם (50) לכפר שלו ולעבודתו כאיש אחזקה בבתי הזיקוק בחיפה. "היום אני מתפרנס כמו כל אזרח במדינה", הוא אומר, "ואני שמח בחלקי. אחרי כל מה שעברתי בחיים, אני מסתפק בזה שאני מביא משכורת חודשית לילדים שלי".

      הוא אבא לשלושה וסבא לשניים. ב?1996 נכלא במצרים, לאחר שהואשם בריגול לטובת ישראל, ושוחרר כעבור 2,950 ימים. הוא הפך לאייקון דווקא הודות לחיקוי המוצלח של מריאנו אידלמן ב"ארץ נהדרת" ("מודה, מודה, מודה"). מאז הספיק להדליק משואה בטקס יום העצמאות, ניהל סניף של רשת "קנה ובנה", ובעיקר חיפש את עצמו.

      לאחרונה דווח שביקש להעלות את אחוזי הנכות בגלל הנזקים מתקופת השבי. "אחרי שעברתי את כל הוועדות הנדרשות, לא דרשתי לקבל יותר ממה שקיבלתי. אני מקבל את מה שמגיע לי".

      מה הרגשת כששמעת על האסיר X?
      "זה החזיר אותי לטראומה של החטיפה שלי, לימים הראשונים שלי בכלא ולחקירות הקשות שעברתי".

      בזמנו היית פעיל למען גלעד שליט. נפגשתם מאז שחרורו?
      "תמיד ביקשתי לא להשוות את מה שעבר עלי למה שעבר על גלעד, כי אותי המשפחה שלי ביקרה, ובמקרה של גלעד אף אחד לא ידע איפה הוא מוחזק, אם כואב לו ומה עובר עליו. עשיתי בשביל גלעד כל מה שיכולתי. יצא לנו להיפגש באקראי, במסדרונות של ערוץ 24. פתאום ראיתי אותו מולי. החלפנו כמה מילים והצטלמנו. רציתי לספר לו מה עשיתי בשבילו, אבל לא היה זמן. אני מקווה שהוא יחזור לעצמו ויחזור להיות בן אדם פרטי".

      אתה דווקא נהנה מההערצה של האנשים.
      "זה כיף, אבל יותר מדי - לא טוב. בשלב מסוים זה מגביל אותך. אני אף פעם לא מסרב. אולי אני בן אדם טוב מדי, אבל לדעתי ככה זה צריך להיות. אנשים מגיעים אלי הביתה, מביאים את הילדים כדי שאחתום ואצטלם איתם, ואני מארח אותם בכיף. למה לא, בעצם?"

      עזאם עזאם, איתי שגב, איריס בר און (שוקה כהן)
      "אני לא רוצה שיהיו פערים בין דלית אל?כרמל לבין הרצליה פיתוח, כי אנחנו לא פחות טובים מהם". עזאם וחברים מ"הישרדות" (צילום: שוקה כהן)

      כשמתחילים לדבר איתו על העדה הדרוזית ועל האפליה המגזרית, אפשר להבין מאיפה נובע כל הזעם הזה שהתפרק אצלו ב"הישרדות". "מאז קום המדינה העדה הדרוזית היא כתף אל כתף עם העם היהודי", הוא מסביר בלי להרגיש שהטונים שלו עולים, "אנחנו לא עושים למישהו טובה שאנחנו משרתים בצה"ל, כי אנחנו אזרחי המדינה, אנחנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל וצריכים לשלם את החובות כדי לקבל את כל הזכויות. יש לנו הרבה חסרונות בעדה, אבל את האשמה העיקרית אני מטיל על המדינה. זאת מדינת היהודים, אם נרצה או לא נרצה, ואנחנו מיעוט, אבל זה לא אומר שאני צריך לקבל פחות בגלל שאני דרוזי. אם אני מאמין בדת אחרת זה לא עושה אותי מספר שתיים.

      "לא יעלה על הדעת שחייל דרוזי יוצא החוצה אחרי שלוש שנים ולא מוצא עבודה. לא ייתכן שבכפרים הדרוזיים האבטלה כל כך גבוהה. יכול להיות שגם המועצה המקומית אשמה, אבל לא יכול להיות שחייל משוחרר ילך לעבוד במרכז. זה כמו שתל?אביבית לא תלך לעבוד בצפת. למי שגר היום בתל אביב הרבה יותר קל למצוא עבודה. אשתי, למשל, לא עובדת, כי אין לה במה לעבוד בצפון. רק המרכז משגשג.

      "הדרוזים הם חלק בלתי נפרד מהחברה, ותכניסו לראש שאנחנו טובים לא רק בביטחון. יש לנו היום נווטים וזו גאווה בשבילנו, יש הצלחות בצבא, אבל מנכ"ל דרוזי אין בשום מקום. דרוזי יכול לנהל מלחמה שלמה, אבל לא יכול לנהל חברה של 500 עובדים? לא נראה לי הגיוני. ההשתלבות איטית מאוד, וזה לא טוב. אני לא רוצה להרגיש תמיד שאני כמה צעדים אחורה מהתל?אביבים".

      אז אולי תעבור לתל אביב?
      "לא, אני לא אעזוב את המקום שבו נולדתי וגדלתי, ושבו אני מגדל את הילדים שלי. אני רגיל לשקט של הכפר וליופי של הצפון. לי ולמשפחה שלי יש זהות ישראלית, אין לי אזרחות אחרת. אני לא רוצה שיהיו פערים בין דלית אל?כרמל לבין הרצליה פיתוח, כי אנחנו לא פחות טובים מהם".

      למי הצבעת בבחירות?
      "אני לא יכול לגלות, אבל תמיד אמרתי שכל מי שיעלה ויצליח, נאחל לו בהצלחה. החברה הישראלית התחילה להרגיש את הפערים בין אלה שמרוויחים הון לאלה שמרוויחים מינימום. אני מקווה שהממשלה החדשה תתגבר על הפערים, ושכל אחד ישרוד".

      גם אתה במעמד הביניים הסובל?
      "על סמך המשכורת שלי והכסף שיש לי, אני מתחת למעמד הביניים. אני לא יכול לטוס פעמיים בשנה, וגם לא פעם בעשר שנים. בדרך כלל כשיש עודף כסף עושים טיול, ולי אין את זה. אצלנו מקובל להמשיך לתמוך בילדים עד שהם עומדים על הרגליים. הבת שלי לומדת עכשיו לשון עברית וסטטיסטיקה באוניברסיטת חיפה. לצערי הרב, הבקשה שהיא הגישה למלגה לא התקבלה. אז במקום שאקנה דברים, אני משקיע בה. היא גם משתתפת בפרויקטים שמכניסים לה כסף. אני מקווה שהבן שלי, שאמור להתגייס בקרוב, יתקבל למסלול עתודה וילמד על חשבון הצבא. זה החלום שלי".

      חסרים לך דברים בסיסיים?
      "אוכל יש ומקרר יש, וגם דברים בסיסיים יש. אבל אני לא יכול לקחת את הילדים ואת האישה לאכול במסעדה פעם בשבוע. לפעמים מתחשק לי לעשות את זה, אבל אין לי יכולת. אבא שלי לימד אותי להסתפק במה שיש. כרגע יש לי ראש שקט, וכל עוד אני בריא, אז זה שאני לא נוסע ברכב יוקרתי לא מדאיג אותי".

      ובכל זאת, אתה לובש חולצה של מותג יוקרתי.
      "בבגדים אני אוהב מותגים. יש לי תקציב לבגדים. אני לא אוהב חולצה בלי שם, ומצד שני, גם לא קונה חולצות ב?1,000 שקל. החולצה הכי יקרה שלי היא פולו, שעלתה 280 שקל. פעם עברתי בכיכר המדינה ונכנסתי לראות את החולצות - המוכר אמר שבשבילי יש הנחה, שהחולצה עולה 1,500 אבל לי הוא מוכן למכור ב?1,200. לא קניתי, כמובן, וגם לא התקרבתי לשם יותר. שתי חולצות כאלה זה כמו משכורת אחת".

      לפנק, לפנק, לפנק

      כמה חודשים אחרי שחלף הבאזז של "הישרדות", מישהו נזכר בעזאם והציע לו את הקמפיין הפרסומי הראשון שלו - למכשירי ניקיון חדשניים של "שארק סטימר". בימים אלה עולה הקמפיין בטלוויזיה.

      "הייתי בדרך מהעבודה וקיבלתי טלפון ממשרד הפרסום. על ההתחלה היא אמרה לי לא לשלול כלום. אז הגעתי לפגישה, ישבתי איתם, סיכמנו, וככה זה התחיל. כשנסעתי לשם חשבתי שאולי מדובר בבגדים או באוכל, אבל כששמעתי את הרעיון, הוא מצא חן בעיניי".

      הרעיון לפרסומת נולד כשעזאם סירב לכבס את הבגדים של חברי השבט המתחרה ולחפוף את שערם, כפי שנדרש באחת המשימות. "גם היום לא הייתי עושה את זה. אם מבקשים ממני לעשות משהו שלדעתי לא מתאים למנטליות שלי ולאיך שחונכתי, לא אעשה זאת. אני לא מוכן לחפוף ראש של אף בחורה חוץ מאשתי, מהבת שלי ומהנכדה. זה חלק מהכבוד. ככה גידלו אותי. אצלנו לגבר יש את המילה שלו".

      והכבוד של הגבר מאפשר לו לככב בקמפיין למכשירי ניקוי?
      "בבית אני עושה הכל. שאנשים לא יחשבו שאני פרימיטיבי. אם צריך לשטוף כלים אני שוטף, ואם צריך לנקות את הבית, אני מנקה. בדרך כלל אשתי היא זאת שעושה כלים, אבל אל תשכח שאני מפרנס. צריך לעשות כבוד לאבא, לפנק אותו בכמה שעות האלה שהוא נמצא בבית".

      ואיך מפנקים אותך?
      "אחרי יום עבודה קשה צריך שתהיה ארוחת ערב מוכנה ומסודרת, בלי הרבה קלוריות. אשתי למדה מאמא שלי איך לבשל, אני אוהב את האוכל שלה. הילדים מפנקים אותי בדבר אחד - בזה שהם מצליחים בחיים. אני נותן להם הכל, ומצפה שיחזירו לי בהצלחה שלהם".

      עשית את הקמפיין הזה בשביל הכסף?
      "אין אחד מאיתנו שלא צריך כסף, וזה חלק מזה. אני מתפלל יום ולילה שהפרסומת תעוף לשמיים, ואולי זה יפתח עוד רעיונות. מבחינתי, כל פרסומת שיכולה להתאים לי אני מוכן לעשות, חוץ מבגדי ים, כי אני לא מוכן שתהיה תמונה כזאת שלי מפוזרת בכל הארץ. אה, גם לא לשמפו, כי אין לי הרבה שיער".

      אבל הפרסומת היא קצת על חשבונך.
      "היא עשויה בצורה הומוריסטית, יש בה משהו מצחיק ומושך: אחד כמוני, שמדבר על כבוד, שמצהיר שהוא לא מכבס ולא חופף לאחרים, פתאום מנקה בטלוויזיה. עכשיו אני מנקה עם המכשיר, אשתי כבר ויתרה על הדלי. כשהיא נכנסת לישון ויש אצלי חברים, אז אני מנקה".

      אין לכם עוזרת בית?
      "אין לי מספיק כסף להביא עוזרת או מנקה, אז אני מעדיף שאנחנו ננקה. גם אם היה לי כסף לא הייתי מביא מנקה".

      וחוץ מלהופיע בפרסומות, מה השאיפות שלך?
      "אני כבר לא צעיר. אני רק רוצה לראות את הילדים בריאים, אני עובד למענם ולא למעני, עושה להם ולא לי. השאיפה היא לראות כל אחד מהם מסודר. לראות את כולם נשואים ומאושרים".

      הסוכנים של תורג'מן, ארונוב והראל סירבו להגיב לדברים.

      erans@israelhayom.co.il