יוחנן ברח? דנינו, השמע את גרסתך

מעורבות רכבו של מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, בתאונת דרכים עם נפגע, הפכה בצדק מסתם עוד תאונה, המתרחשת, לדאבוננו, מעשה שגרה - לאירוע מתוקשר המאפשר לנו לבחון אם בשעת מבחן עומד ראש המערכת בציפיות של הציבור מ"השוטר מספר 1".

ראשית, יש לציין כי עצם הנסיעה כרכב ביטחון בצומת באור אדום, כשלעצמה אינה אסורה. החוק מתיר לכוחות ההצלה והביטחון לנהוג בניגוד לחוקי התנועה במצבים מסוימים. עם זאת, על פי התקנות, הכניסה לצומת מרומזר באור אדום מחייבת את הנהג לאחריות מוחלטת על התוצאות, כלומר – עליו לנקוט בכל הצעדים המתבקשים ולהימנע מכל תאונה. חלה עליו חובת זהירות ואחריות מוחלטת – ולכן, מרגע שפגע ברוכב וגרם לתאונה, האחריות מוטלת עליו.

מעבר לאחריותו האישית של הנהג, עומדת לדיון כמובן אחריותו של היושב במושב האחורי של הניידת. נקודת המוצא היא כי מפכ"ל המשטרה, כמו כל קצין בכיר, אחראי אחריות כוללת לנעשה ברכב, ובכלל זה לאופן הנהיגה של הנהג. יש להניח שהמפכ"ל דרש, הקפיד ותבע מנהגו נהיגה מופתית, כזו המהווה דוגמה, שכן עיני כל נוהג ברכב נשואות אל לוחית המשטרה שספרתה 1.

לאור כל זאת, מתמיהה העובדה שלמרות שבתאונה נפגע אדם, הרי שלפי הדיווחים, המגובים בצילומי האבטחה שנחשפו על ידי וואלה! חדשות, המפכ"ל לא יצא כלל מכלי הרכב - התנהלות היוצרת ערפל שעלול לפגוע במפכ"ל ובתדמיתו, בבחינת "יוחנן ברח".

אין ספק שבמישור הנורמטיבי, חייב כל אזרח, ודאי שוטר, קל וחומר מפכ"ל המשטרה, להושיט סיוע לאדם בו פגע רכבו. עובדות המקרה המדויקות טרם פורסמו – אם כי סביר להניח שייבדקו ויטופלו במקצועיות הראויה על ידי הבוחנים – אולם ידוע כי רב-ניצב דנינו עצמו נותר ברכב ולא יצא ממנו.

האם נהג כשורה? משטרת ישראל תחת הנהגתו חרתה על דגלה את תודעת השירות, ולטעמי – מצליחה בכך טוב מתקופות קודמות. בראש סולם הערכים המשטרתי נמצאים קדושת החיים והחתירה להציל חיים. האם לא ניתן להניח, שבהערכת המצב הראשונית שעשה בינו לבין עצמו, הניח המפכ"ל שהוא עלול רק להזיק לנפגע עקב ריבוי מטפלים, ולכן בחר להישאר בכלי הרכב? מנגד, אין ספק שהייתה זו החלטה לא מוצלחת מבחינה תדמיתית – והיות שהמפכ"ל העדיף עד כה להימנע מהתייחסות פומבית למקרה, נוצרה אי-בהירות, מהסוג שגורר מיד שמועות והערכות, לעתים זדוניות ולעתים סתם מרושעות.

אבל נניח למשל, שבמקום המפכ"ל, חש אל הפצוע מאבטחו, וטיפל בו טיפול מיידי. המפכ"ל, מצדו, באמת ובתמים סבר כי נוכחותו מחוץ לרכב עלולה רק להזיק לנפגע, יותר מאשר להועיל לו, ולמרות שהבין כי מבחינה תדמיתית הוא חייב להיות מחוץ לרכב, הרי שמעשית, הסיוע הטוב ביותר שהוא יכול היה להעניק הוא במרחק מהנפגע – שכן המאבטח ואחרים מיומנים ממנו לטפל בפצוע. בעיניי, גישה כזו ראויה להערכה: לא להצטייר יפה ולהצטלם, אלא לשקול עניינית מה הטיפול הטוב ביותר לנפגע, ולנהוג לפיו. לו חלילה היה הרכב ממשיך בנסיעה ללא הושטת סיוע לנפגע, כי אז היה מדובר ללא ספק בהתנהגות בלתי ראויה ואפילו בלתי חוקית וחמורה. אך לא כך הם פני הדברים.

ובכל זאת, בכירים ונבחרי ציבור עומדים למבחנו הקבוע של הציבור יום-יום, במעשיהם ובמחדליהם – וצילומי האבטחה בהחלט מצדיקים את הדרישה לקבל הסברים. הגישה השירותית שהמפכ"ל משתדל להנחיל כדגל מחייבת שקיפות. הציבור בהחלט זכאי לתשובה לשאלה הפשוטה: מדוע לא יצא המפכ"ל את מכוניתו לברר את מצבו של הפצוע ולהושיט לו עזרה. על המפכ"ל לצאת לציבור ולומר את דברו, להסביר את שיקוליו, להדוף השערות ורמזים, לעצור את גל הלחשושים, לקבל אחריות פומבית על האירוע – ובעיקר, למלא את אחד מתפקידיו המרכזיים של השוטר מספר 1: להוות דוגמה אישית.