כאתאיסט, אני מביט בהשתאות ובניכור בקמפיין של "המטה החילוני" להכתרת דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני "צהר", כרב ראשי. הקמפיין משונה, לא רק כי הסחורה שהוא רוצה לקדם - דהיינו הרב סתיו - מצהירה בגלוי שהיא אינה מעוניינת בו, אלא גם ובעיקר כי לא ברור מה מניע מי שמכריזים על עצמם כ"נציגי החילוניות" להתערב בעניין דתי פנימי.
נכון שהרבנות הראשית משפיעה על חיינו האישיים, גם אם אנחנו חילונים. נכון שאפילו אם בתשלום מתאים ניתן לצמצם את השפעתו של הממסד הרבני (להתחתן בקפריסין או להיקבר בבית קברות חילוני), לא ניתן לבטל אותו לחלוטין - כי כשמתגרשים חייבים לעבור ברבנות. אבל דווקא בגלל שהרבנות הראשית חודרת, נגד רצוננו, לחיינו האישיים - המאבק החילוני האמיתי צריך להיות למען ביטול מעמדה, ולא להכתרת "איש נחמד" לתפקיד רב ראשי.
רבני צהר מותירים אכן רושם ידידותי יותר מהדמויות החרדיות והחרד"ליות שממלאות כרגע את מסדרונות הרבנות הראשית. ייתכן, גם אם לא בטוח, שהרב סתיו יסכים לגלות פתיחות מסוימת כלפי עמיתיו הרפורמים או הקונסרבטיבים - אבל איך כל זה רלוונטי למי שלא מהססים לנהוג ברכב ביום כיפור ולאכול חמץ גם בליל הסדר? למה זה צריך לעניין את מי שמעוניינים בחיים נטולי יידישקייט? יכול להיות שלשומרי מסורת, שמזילים דמעה של נוסטלגיה למראה בית כנסת ביום חג, חשוב מי יהיה הרב הראשי. בטוח שזה חשוב לרפורמים ולקונסרבטיבים, שהיו רוצים לא רק להתפלל באותו בית כנסת אלא גם לשנות את סידור הישיבה האורתודוקסי השמרני ולאפשר לנשים לעלות לתורה.
אבל לאתאיסטים כמוני, שרואים בדת היהודית - כמו בכל דת - אוסף של אמונות טפלות, טקסטים שעבר זמנם והתנהגויות קומפולסיביות הנובעות מפחד מהתמודדות עם היותנו בני חלוף - השאלה "מי יהיה הרב הראשי הבא?" חסרת חשיבות.
בדמוקרטיה אין מקום למסחטות כספים כאלו
מנקודת מבטי, הרבנות היא מסחטת כספים שמעבירה בכל שנה למעלה ממיליארד שקל לג'ובים עבור חובשי כיפות שמבקשים לחיות על חשבון משלם המסים. אני אדיש לחלוטין לצבע הכיפה של אותם ג'ובים. בדמוקרטיה אין מקום למסחטות כאלו, כי בדמוקרטיה הבחירה אם לצרוך שירותי דת (נישואים כדת משה וישראל, טבילה במקווה, וכן הלאה) נעשית על חשבון הצרכנים, שיכולים לוודא שהם מקבלים את הרב המתאים לטעמם. ככה זה בארצות הברית, וככה זה במרבית מדינות אירופה. אפילו בארצות סקנדינביה - הידועות בנטייתן לדחוף את היד עמוק לכיס האזרח גם כשלא צריך - חברות בקהילה דתית היא עניין וולונטרי בתשלום, אבל רק מי שמשלם דמי חבר לקהילה יכול להתחתן בכנסייה עם עוגב או בבית הכנסת עם רב. ככה זה צריך להיות גם בישראל.
בפני בג"ץ תלויה ועומדת עתירה שהגישו אתאיסטים המבקשים לקבל מעמד של חסרי דת. בהנחה שעתירתנו תתקבל (גילוי נאות ראשון - אני נמנה על קבוצת העותרים; גילוי נאות שני - יורם קניוק עתר לפנינו כאדם בודד וזכה) - יש לפטור את כל מי שיקבל מעמד של "חסר דת" מעולה של הרבנות גם בענייני מעמד אישי.
למרבה האירוניה, בעוד שבציבור הדתי יש מי שמביעים תמיכה ברעיון הזה (חבר הכנסת משה פייגלין הוא דוגמה בולטת), מתוך הבנה שלא ניתן לכפות מנהגים דתיים על מי שאינם מאמינים, דווקא בקרב חילונים לכאורה יש מי שמבקשים לבצע השתלטות עוינת על מוסד הרבנות - לא במטרה להפריד בין דת למדינה, אלא כדי לכפות על כולנו "רב נחמד".
הכותב, אמיר חצרוני, הוא פרופסור לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ונמנה על העותרים לבג"ץ לקבל מעמד של חסרי דת.