החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בבדיקת הטענות כלפי השר גדעון סער באמצעות המשטרה, בעקבות מכתב אנונימי, תמוהה עד מקוממת. ממתי מכתב אנונימי משמש בסיס לפתיחת הליך פלילי? האם היועץ לא מבין שגופי חקירה וביקורת הבינו באופן מסורתי, שכל פתיחה בבדיקה על בסיס פניות אנונימיות פירושה עידוד מאסיבי של מתלוננים אנונימיים?
היועץ בוודאי יודע כמה קל להשתמש בנשק העלילה וההשמצה, בוודאי בתרבות הישראלית. נניח שהמכתב האנונימי שהגיע לידיעת היועץ מספיק עשיר במידע המחייב ראשית חקירה - מדוע הוא מצא לנכון לפרסם ברבים כי הוטל על המשטרה לבדוק? האם הרגישות הציבורית במשרד היועץ המשפטי קהתה? בדיקה, ככל שהיא סמויה מעיני הציבור, מטבעה היא אפקטיבית יותר. האם באמת זכות הציבור לדעת מגיעה עד להודעה בדבר בדיקה בשל מכתב אנונימי?
ככל שידוע, המחוקק לא הסמיך את משטרת ישראל לערוך "בדיקות": השוטר אינו רופא ולחוקר אין סטטוסקופ. לחוקר יש כלי חקירה שהמחוקק העניק לו ובאמצעותם כנראה תיערך ה"בדיקה". כאשר תיגבה עדות היא תהיה בגיליון חקירה, וכאשר ייאסף מידע, הוא יסווג בתיק חקירה רגיל. אם כן, מהי בדיוק אותה בדיקה שהיועץ הטיל על המשטרה? ברור כי מדובר בחקירה לכל דבר, גם אם מרוככת משהו בשלב הראשון (ללא חקירה באזהרה).
חומר אנונימי לבדו אינו יכול לשמש בסיס לחקירה שמושאה אזרח, ואף לא נבחר ציבור. נניח שרף הבדיקה הועלה - ראוי שהיא תיעשה במקצועיות, במידת החשאיות הנדרשת. מדוע מידע זה לא יכול להיות נחלת הציבור בסוף ה"בדיקה"? מה יעשו הפרקליטות והמשטרה מכאן ואילך בכל מכתב אנונימי? כך, בלי משים, נקבעה פרקטיקה בזבזנית, ובעיקר מסוכנת, של הטלת בוץ ורפש בלי שיש למטיל הבוץ חובה לעמוד מאחורי האשמותיו.
למה לפרסם את הליך הבדיקה?
נניח שהמחשבה לבצע "בדיקה" נבעה מרגישות החומרים (עבירות מין לכאורה ויחסי כפיפות ומרות), אשר קיימת חובה לבודקם ואין ספק שיש לבדוק אותם ללא הנחות או חסינות. עדיין השאלה הגדולה היא מדוע לפרסם את עצם הבדיקה. ככל שהבדיקה תעלה כי אין חשד ואפילו כי מדובר בקנוניה ליצירת מצג שווא - הנזק הכבד כבר נעשה. פרסום הבדיקה בשלב הזה הוא רישיון להתגולל בטרם עת בכותרות ראשיות.
אני סבור כי הליך הבדיקה חייב לעבור ביקורת חיצונית. השימוש בהליך באופן שנעשה אינו "רך" יותר מחקירה פלילית, ואפשר שהוא מסלול רך דווקא למקבלי ההחלטות. נתיב הביניים אינו מקצועי - זוהי פשרה, שלעיתים רב נזקה מתועלתה. ועדיין לא אמרנו דבר על הנזק הישיר הצפוי למי שעומד להתמנות לשר מבדיקה מעין זו. הרי בעצם בחקירה עסקינן, ולפיכך אנו יודעים רק את מועד תחילתה. ומה אם יש אש מתחת לעשן והמידע יתברר כנכון? אזי יש לפעול במלוא הנחישות בפומביות הראויה כנדרש מרשויות האכיפה. איך עושים זאת? במקצועיות, בדיסקרטיות, בכובד הראש הראוי לחומרת תוכן המכתב, אך בכבוד רב לאזרח, לזכויותיו ולשמירה על שמו הטוב.