שבעה משרדי ממשלה שונים עברה ציפי לבני בתוך שמונה שנים. היא הייתה שרת החקלאות ופיתוח הכפר, והשרה לשיתוף פעולה אזורי, והשרה לקליטת עלייה וכמובן שרת החוץ. בחלק מהמשרדים הטביעה את חותמה, בחלק פחות. אבל נדמה שגם היא לא תחלוק על העובדה שאת כהונתה כיו"ר האופוזיציה בשנים האחרונות אפשר לדרג בתחתית סולם תפקידיה הציבוריים.
לבני, מתחוור לנו עכשיו, לא תכננה מלכתחילה לשרת את העם מהאופוזיציה בכנסת הנוכחית. "לשים בצד את האמירות של הקמפיין", היא הפצירה במנהיגי המפלגות האחרות בכנסת, אלה שעדיין מנסים לצקת תוכן ממשי להסכמים הקואליציוניים שאולי יחתמו עם הליכוד-ביתנו. ולנו לא נותר אלא לתהות מתי נוכל לקחת ברצינות את שרת המשפטים החדשה שלנו ומתי יתברר לנו בדיעבד שמדובר רק באמירות של קמפיין.
הדבר הממשי היחיד שקיים בהסכם הקואליציוני בין לבני לנתניהו (שאר חברי הכנסת של התנועה פשוט לא היו בסוד העניינים משלב מסוים) הוא הכיבודים. כאן יש הקפדה על כל תו ותג. באילו פורומים בדיוק תהיה חברה לבני, למי תהיה כפופה בניהול המשא ומתן המדיני ומה יהיה מעמדו של נציגו של ראש הממשלה שיעבוד לצדה. ראש הממשלה, מפורט בהסכם, מתחייב להנחות את משרדי הממשלה השונים לשתף פעולה עם לבני. אפילו מענה לנוהל פיטורו של שר מהתנועה, אם יידרש הדבר, ניתן בהסכם.
אבל בכל הקשור למהות מדובר בהסכם חלול וכמעט חסר משמעות. נראה שאין בו מילה שזהבה גלאון או אורית סטרוק לא יסכימו איתה. מי לא רוצה שוויון בנטל? מי לא חושב שצריך לבצע שינויים בשיטת הממשל, ובטח שיש גם מקום להורדת מחירי הדיור ויוקר המחיה. אפילו על בבת עינה של לבני, התהליך המדיני, לא נכתב דבר בעל ערך. אין ולו רמז דק למתווה המדיני שבו מתכוונת הממשלה לפסוע. רק במסיבת העיתונאים המשותפת אמר נתניהו שדרכה המדינית של הממשלה תהיה ברוח נאום בר אילן והדברים שנשא בכנסת. מדוע זה לא נכנס להסכם הקואליציוני? מבחינתו של נתניהו התשובה ברורה הוא עוד לא ויתר על הבית היהודי. מה שלא ברור זה מדוע לבני הסכימה לכך.
לבני השיגה את שלה. בניגוד לדברים מפורשים שנאמרו בשם נתניהו בעת קמפיין הבחירות, היא זו שתנהל את המו"מ עם הפלסטינים. אם הדברים יתחילו לנוע בציר הזה זו בשורה טובה. ישראל מקבלת מנהלת מו"מ ששולטת בפרטים, מכירה היטב את הנפשות הפועלות ומוערכת על ידם ורוצה באמת ובתמים להביא להסכם שיסיים את הסכסוך בינינו לפלסטינים. וזו נקודה חשובה שאין לזלזל בה. אולם השאלה היא מה סיכויי הצלחתה. עם אהוד אולמרט כראש ממשלה בתקופה נוחה הרבה יותר טרום האביב הערבי, לא יצא דבר משיחותיה המרובות עם אבו-עלא. אז למה שהפעם זה יעבוד?
לפיד מסתמן כמפסיד הגדול
האם נתניהו עשה צעד גדול בדרך להקמת ממשלתו? כלל לא בטוח. ציר בנט ולפיד טרם פורק ובלעדיו, כל עוד שלי יחימוביץ' עומדת בסירובה להיות "אמצעי מניעה", אין לו קואליציה. בשלב זה לפיד נראה כמפסיד הגדול מכניסתה של לבני בשני מובנים. בהיבט האישי, קרע ראש הממשלה נתח משמעותי מתפקיד שר החוץ, אליו הוא משתוקק. במובן המעשי, קבע נתניהו שגם ממשלתו הבאה תהיה מרובת שרים. לפי מפתח "התנועה", על כל שלושה חברי כנסת יהיה שר. כלומר, ממשלה של 70 ח"כים תמנה כ-24 שרים לפחות. הרבה מעל למה שלפיד שואף אליו. השאלה היא האם משמעות הדברים היא שלמעשה ראש הממשלה השלים עם הישארותה של יש עתיד באופוזיציה.
למרות שהדעת נותנת שבכל תסריט הבית היהודי תחליק לקואליציה, עדיין נתניהו יצטרך לעמול קשה על מנת לפרק את ציר לפיד-בנט. ככל שנוקפים הימים, התיאום בין השניים הולך וגובר, מה שבמקרה הרע יציב את ראש הממשלה בפני סיטואציה בלתי אפשרית אם הם לא ייפרדו, ובמקרה הטוב יעלה מאוד את המחיר של בנט אם ייכנס לבדו לממשלה.
שתי הערות לסיום:
1. היה היו במפלגת העבודה חברי "השמינייה", שהאמינו שביום מהימים הם יתפסו את עמדות השלטון המדינה. שישה מהם כבר נפוצו לכל עבר ועזבו את הפוליטיקה. נשארו שניים האחד ח"כ ואולי בקרוב שר, השני רק בוחש בפוליטיקה מרחוק. שניהם חטפו הערב מכה קשה לאגו. הראשון עמיר פרץ עזב את מפלגת העבודה רק כי שלי יחימוביץ' לא התחייבה בפניו שלא תצטרף לממשלת נתניהו ועכשיו מוצא את עצמו מועמד להיות השר השני שמצטרף לממשלתו. נחכה בקוצר רוח להסברים הפתלתלים. השני חיים רמון שבנה ללבני את המפלגה ודאג לתחזוקה, כשהוא מונע לא מעט מחוסר הערכתו המוחלט לנתניהו. עכשיו הוא רואה את מעשה ידיו נופלים כפרי בשל בחיקו של ראש הממשלה.
2. יום שלישי המנומנם בכנסת, שמונה וחצי בערב. 43 ח"כים נוכחים במשכן, 33 מהם חברי כנסת חדשים שזה עתה נבחרו. האם מדובר בסתם התלהבות של הימים הראשונים או שבאמת משהו פה הולך להשתנות?
עוד על המשא ומתן הקואליציוני
נתניהו ולבני הציגו הסכם: "צעד ראשון לאחדות"
לפיד ובנט: כבר שבוע שאין משא ומתן קואליציוני
נתניהו ויחימוביץ נועדו בשנית: הפערים נותרו כשהיו
(עדכון ראשון: 23:07)