מה שנתפס כתעלומה מתבהר והולך, לפחות אם לשפוט על פי מה שנכתב בכמה טורים בבלוגים של העיתונים הכלכליים הגדולים של ארצות הברית. הנגיד סטנלי פישר, שהודיע לאחרונה על פרישה מתפקידו בבנק ישראל, עשוי להיות בדרך לתפקיד חדש ונחשק "קצת" יותר בבנק הפדרלי של ארצות הברית, בתור ממלא מקומו של היו"ר הנוכחי, בן ברננקי, אשר כהונתו תסתיים בתחילת 2014.
בסוף השבוע האחרון פרסם כתב כלכלי ב"וושינגטון פוסט", דילן מת'יוס, רשימה בבלוג שלו, שבה שיבח את הנגיד פישר. לדבריו, "מתנהלת שיחת אוף-רקורד" בוושינגטון, שממנה עולה כי ייתכן שפישר יחליף את ברננקי, שהיה תלמידו לכלכלה. בתחילת השבוע פרסם פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, פוסט בבלוג שלו בעיתון ה"ניו יורק טיימס", שבו הוא הניח תשתית רעיונית לכך שפישר עשוי להתאים לתפקיד, אך בניגוד למת'יוס הוא העריך כי פישר תומך בכלכלה קיינסיאנית - שהיא רעה חולה לדעת הרפובליקנים. לכן, לדעתו, הם יטרפדו את המינוי שלו.
פרש בגלל אי אמון בנתניהו?
קרוגמן מביא לדוגמה את קניית הדולרים של פישר כסוג של כלכלה קיינסיאנית. משום שהיא פיחתה את השקל אל מול הדולר, היא בעצם שמרה עליו חלש יחסית, כי הוא היה אמור להתחזק הרבה יותר. לדעתי, לקרוא לפישר כלכלן קיינסיאני, זה כמו להאשים טיגריס ג'ינג'י בכך שהוא בעצם החתול גארפילד. פישר הוא שחתך את הריבית בישראל ב-2009 לרמה הנמוכה בתולדותיה וניפח פה בועת נדל"ן חסרת תקדים - מדיניות הדומה במידה רבה לזו של אלן גרינספן ושל הנשיא בוש לאחר 11 בספטמבר. וכמובן היה זה פישר שקרא לממשלה לקצץ בתקציב ולהעלות מסים, לפני שעשתה זאת בקיץ בשנה שעברה וגם בשבועות האחרונים לרגל דיוני התקציב.
לשאלה אם פישר אכן בדרך לוושינגטון כדי להחליף את ברננקי נקבל תשובה בחודשים הקרובים. אז גם נדע מדוע החליט לסיים את תפקידו באמצע 2013. הרי ככה הוא יכול להכין את הקרקע לקראת מינוי רם דרג שכזה. מינויו, אם ייצא לפועל, גם מתיישב היסטורית עם ניסיון ההתמודדות שלו על תפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית. פישר התמודד והפסיד את התפקיד לכריסטיאן לגארד, בעיקר משום שהתפקיד שמור מסורתית לגורם אירופי בכיר ופישר מזוהה עם ארצות הברית.
מובן שבזירה המקומית שלנו היו אנשים שידעו מיד מדוע פישר פרש מתפקידו. חלק אפילו קראו את מחשבותיו ואמרו שגם אם לא יודה בכך, הוא עזב את משרתו בגלל אי אמון בראש הממשלה נתניהו, האיש שהביא אותו לתפקיד. אבל הדברים האלה כבר שייכים במידה רבה לעבר. אצלנו צריכים לאחל לו בהצלחה, ובעיקר לפתוח במלאכת החיפוש אחר יורש או יורשת ראויים.