פליטי סוריה: יש מוסר ויש גבול

התגובה הטבעית לתופעות חריגות אצל בני אנוש נבנית מאופיים של האנשים, מהסביבה שבה הם גדלים ובייחוד מההיסטוריה שהם נושאים על כתפיהם. יחסם של אזרחים שלווים או אלה הטרודים בשיגרת חייהם אל פליטי מלחמה או רעב, עשוי להופיע לעיתים קרובות בדמות משיכת כתף ונימוקים משכנעים במיוחד מדוע אין לנו עניין וצורך באזרחים נוספים אשר יכבידו על המשק, על בתי החולים ועל רשויות הרווחה.

כאן באה ההסתכלות ההיסטורית של אותם אזרחים, או יותר נכון לומר: כיצד הממשלה הנבחרת תנהג בסוגיה דוגמת קליטתם של אזרחים סורים, פליטי מלחמה, אל בתי החולים בארץ. הדרך הקלה והמיידית היא לומר לאו מוחלט, שהרי סוריה היא ארץ אויב. הדרך המורכבת יותר היא הסתכלות בהיסטוריה היהודית, זו של העת החדשה.

פליטי מלחמה היו אותם רבבות רבות של יהודים, אודים מוצלים מאש, אשר נמלטו מכבשני הצורר הגרמני. על אוניות המיועדות למשא בהמות הם שטו במימי הים התיכון, ולעיתים נדמו לקליפת אגוז על פני גלים. ואז הם נתקלו בצורר אחר, כאשר שערי הארץ ננעלו ללא הסבר מניח את הדעת על ידי חיילי המנדט הבריטי.

כאן אנו שבים אל האזרחים הצובאים על גבול ישראל-סוריה בעקבות מלחמת אזרחים עקובה מדם שבה נשחטים ילדים, זקנים וטף על ידי אחיהם, לפחות בהיבט הדתי. אלפים רבים חצו את הגבול אל טורקיה, ואחרים אל ירדן. ישראל עומדת בתווך. איני מקל ראש במשקעי העבר, ואף לא באמירות המתלהמות מן הזמן הזה כמו "אחרי שנסיים את המרד נתפנה אליכם - האויב הציוני".

הזיכרון הפרטי אינו מרפה מרעידות הגוף אחרי כל פגז סורי שנחת בקרבת מקום מושבנו במלחמת ששת הימים. הזיכרון המאוחר יותר מעלה את עינויי התופת עד מוות ממש של הטייס אבי לניר בשבי הסורי ואת האוטובוסים המחכים לפנות את תושבי אצבע הגליל אל מקום מבטחים יום לאחר פתיחת מלחמת יום הכיפורים. ובכל זאת, על ממשלת ישראל לצאת בתוכנית קליטה של פליטים הזקוקים לסיוע רפואי דחוף. בה בעת יש לצאת בקריאה אל העולם החופשי, הנאור, או זה שמתיימר להיות כזה, ולדרוש ממנו הדדיות.

מהי אותה הדדיות? על דרך המשל נפנה אל צרפת ואל בריטניה, שבימים כתיקונם סוריה היא בעלת ברית נאורה שלהן. יחס האוכלוסיות בין ישראל ובין צרפת או בריטניה הוא 10:1, ולפיכך אם ישראל תקבל על עצמה לקלוט עשרה פליטים פצועים, על צרפת ובריטניה לקלוט כל אחת מספר פליטים בהתאם. וכך הלאה מול ארה"ב ומול גרמניה ועוד מדינות, והנה נפתרה בעייתם החמורה של הפליטים המסכנים.

גם אם המדינות הנאורות יסרבו, על ישראל לקלוט כמידת יכולתה, ובתנאי שהם ישובו לארץ מוצאם לאחר הטיפול, אלא אם כן יוכח שדינם הוא מוות. את החשבון המוסרי יהיה אפשר להאיר אז באור נגוהות, מפני שאז יצטרכו לעמוד בתור כמה מגדולי האנטישמים בימים האלה, המשמיצים את התנהלותה הלא מוסרית כביכול של מדינת היהודים, ולקלוט את הפליטים אל קרבתם הגיאוגרפית. ברור עד מאוד שזה לא יקרה, אך מכך לפחות נרוויח שהחוסן המוסרי שלנו כיהודים לא ייפגע.