אבו יוסוף, תחזור לגמור את החלונות

מאת תולי שרגאי

וואדי צר, אולי 300 מטר, מפריד בין היישוב מכבים לכפר בית סירא. באופק אפשר לראות את המעבר הבטוח. תושבי מכבים ורעות מעדיפים כרגע לא להשתמש בכביש, למרות שהוא מהווה קיצור דרך. "בימים הראשונים היה שקט. אחר כך הם ירדו לגדר, שרפו צמיגים וצעקו: 'מכבים, נראה לכם, תוך שעה יהיה אצלכם פיגוע'", אומר מיקי רווה, קצין הביטחון של מכבים-רעות. "הם מכירים הרבה תושבים מהעבודה, הם גדלו כאן", מוסיף רווה. "היינו כל כך טובים אליהם. זה מה שהכי מעצבן אותי".

מכבים-רעות, שני ישובים קהילתיים על כביש 443. "במפות אנחנו נמצאים בשטח של העט שמסמן את הקו הירוק", אומר רווה. רעות הוקם עבור כוחות הביטחון. ארבעה אלופים, רב אלוף אחד במילואים והרבה אנשי שב"כ ומוסד גרים בו. "אנשים בעלי תפקידים רגישים וחשובים - והערבים יודעים איפה הם גרים. זה מדאיג", אומר רווה.

דווקא הגנרלים אדישים יחסית לאירועים. אולי זו ה"קוליות" הביטחוניסטית. "מתיחות? רק ביני לבין אשתי", מפטיר אחד התושבים. אם לרעות יש אוריינטציה ביטחונית, הרי שלמכבים, יש "אוריינטציה של כסף", כהגדרת אחת התושבות. תושבי בית סירא בנו כאן את כל הבתים, ואינתיפאדת אל אקצה השאירה לא מעט שיפוצים לא גמורים.

"אנחנו מכירים את האנשים שצועקים עכשיו. הם חיים מאיתנו, וזה נהדר בעיני. לכן אני לא מבינה את הקללות על הגדר", אומרת ענבל מאיו, שגרה בבית הקרוב ביותר לגדר. "אבו יוסוף, נפח מבית סירא, עשה לנו את כל החלונות. הוא שתה כאן קפה עשרות פעמים, הבנות כל הזמן שואלות עליו. האמת שהוא הזמין אותנו אליו אבל עוד לא הלכנו. אני לא כועסת ישירות עליו. אני כועסת על השלום שהתנפץ לנו. לכל הבתים כאן יש גדר של שני מטר, לנו יש רק 80 ס"מ, כי רצינו לראות אותם". בימים האחרונים דווקא הצבא משתמש בחצר שלה כנקודת תצפית על הפלסטינים.
.

"אותי זה לא הפתיע. הם ער...", אומר רווה ועוצר את עצמו רגע לפני המילה המפורשת. "הם חייבים להשתתף בחגיגה כי אחרת הם ייחשבו כמשת"פים".

בחנות לחומרי בניין במרכז המסחרי של מכבים נמצאים כל החובות האבודים של קבלני בית סירא. "ביום שהיה הלינץ' ברמאללה, אני, כמה שאני ליכודניק, הסעתי שני פועלים לתוך הכפר. הם שילשלו במכנסיים ומאז לא באו", אומר בעל החנות. לדבריו תושבי מכבים התקשרו לאנשי בית סירא ואיימו עליהם בפעולות תגמול. גם רווה מכיר את הסיפור על תושב מכבים שירד לגדר וצעק ברמקול "נהרוג אתכם", אבל לא את האיש עצמו. מאחורי בית סירא שוכן בית לקיא, ממנו יצא על פי השמועות האיש "עם הדם על הידיים" מהלינץ'.


"קיוויתי שיהיו בינינו יחסים טובים. שנלך לאכול אצלם חומוס. עכשיו אני לא רואה את עצמי חוזרת לשם", אומרת מאיו בעצב. העיקר שהשיפוצניקים יחזרו, יאמרו בוודאי חלק מתושבי מכבים.