טעות קטנה של הנשיא אובאמה, לפני ארבע שנים, העלתה את אבו מאזן על עץ גבוה ואיפשרה לרה"מ בנימין נתניהו לטעון כי הוא מוכן לפתוח במו"מ ללא תנאים מוקדמים, בעוד היו"ר הפלשתיני הוא המתחמק מן השיחות. במקום לקבוע כי ההתנחלויות מנוגדות למדיניות ארה"ב וכי יהיה זה מן הראוי להפסיק את הבנייה בהן בעת מו"מ, תבע הנשיא האמריקני את הפסקת הבנייה כתנאי לפתיחת המו"מ, וזה לא עבד. אחר כך, כשחזר בו, היה מאוחר מדי.
הציפייה המזערית מביקור אובאמה היא תיקון הטעות ההיא, שכונתה באוזניי "טעות של טירון" בפי אחד המקורבים אליו ביותר. כעת יוכל - מצד אחד - להסביר את עמדתו המפורטת, המתנגדת לבנייה ישראלית בשטחים, את הסכנה שהיא יוצרת לעתיד ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לצד הפגיעה ביכולתם של הפלשתינים להקים מדינה בת קיימא בשטחים, ומצד אחר - להסביר כי אי קיום שיחות בין הצדדים אינו מונע בנייה כזו אלא להפך, מאפשר את המשכה. אובאמה לא יוכל להרשות לעצמו לבקר בישראל וברשות ולהותיר על כנו את המצב שיצר ב-2009: הפסקה מוחלטת של המו"מ המדיני.
אבל בחידוש השיחות אין די. חשוב שהנשיא יציג את עמדת ארה"ב באשר להסכם הקבע בביקוריו בכנסת וברמאללה, ושיציע לצדדים לקיים מו"מ על הסדר חלקי, בדרך להסדר הקבע (מתוך הבנה שנתניהו אינו מוכן, אידאולוגית, לחלוקת מזרח ירושלים גם במסגרת הסכם, ואילו עבאס אינו יכול לייצג את חמאס ואת רצועת עזה). בשיחות המצומצמות שינהל כאן יהיה עליו לבדוק ביסודיות, עם שני האישים, את נכונותם להגיע, מיידית, למהלך חלקי (למשל, למדינה פלשתינית בגבולות זמניים, כפי שמציע השלב השני של "מפת הדרכים"), ולהציע להם לקיים מו"מ שקט, הרחק מעיני התקשורת, בחסות אמריקנית, כדי להביא במהירות להסכם על הגבול הזמני, על הסדרי הביטחון במדינה הפלשתינית שישראל תכיר בה, ועל ההגבלות על הבנייה מעבר לקו הירוק בשטח שיישאר בשליטה ישראלית.
הרבה תלוי בביקורו של אובאמה
את ביקורו בסעודיה יוכל אובאמה לנצל כדי לבדוק את נכונות הסעודים לממש חלק מן היוזמה הערבית, אל מול מימוש חלק מהסכם הקבע הישראלי-פלשתיני. אילו, למשל, היו מדינות ערב מוכנות לשלוח לישראל נציגים שאינם שגרירים (כפי שחלקן עשו לאחר הסכם אוסלו) ולהודיע מראש כי הללו יוחזרו לארצותיהם אם בתום פרק הזמן שייקבע כדי להגיע להסדר קבע לא יגיעו הצדדים להסכם, יהיה אפשר גם להגביר את רצונה של ישראל להגיע להסכם חלקי, וגם להגדיל את התמריץ להגיע להסדר קבע, שעם החתימה עליו ישלחו מדינות ערב ורוב מדינות האיסלאם את שגריריהן לירושלים.
הרבה תלוי בביקורו הקרוב של אובאמה. העובדה שהוא נמנע מלבוא לישראל בתקופת כהונתו הראשונה הופכת את הביקור הנדיר הזה לבעל חשיבות מיוחדת. שום "הנמכת ציפיות" לא תעזור. ברור שהוא לא יביא איתו תוכנית שלום חדשה, אבל חידוש מיידי של השיחות, קביעת יעד חדש של מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, במקום הסדר קבע עכשיו, ושילוב הליגה הערבית בתהליך יוכלו להפוך את הביקור לאבן דרך חשובה ביותר בתהליך המדיני באזורנו.