שופט בית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבל תוצאות פוליגרף כראיה קבילה וביטל צו הגנה שהוצא לבקשת אישה כנגד אבי ילדתם המשותפת בת ה-4, בגין היות הבקשה "קנטרנית ומבוססת על בדיה שבדתה המבקשת מליבה" כך עלה בבדיקת הפוליגרף. השופט חייב את האם בתשלום הוצאות לאב הקטינה, בסך כולל של 4,000 שקלים.
כשנתיים לאחר הולדת הילדה, הגיש האב בקשה לבית המשפט להעברת משמורת הקטינה אליו, בטענה כי האם מזניחה ילדתם המשותפת, נעדרת מהבית ומותירה את ה"טיפול" בקטינה לבנה בן ה-15, שאינו בנו. זמן מה אחר כך, הגיעה גם האם למזכירות בית המשפט על מנת לפתוח תיק "צו הגנה" ועתרה בבקשתה להרחיק את האב ממנה ומילדתם, בטענה שהמשיב מטריד אותה, מאיים עליה, עוקב אחריה ולא נותן לה מנוחה.
השופט אריה נאמן ציין כי מדובר היה בגרסאות נגדיות והציע בדיקת פוליגרף לשניים. אולם בשלב זה, החלה האם לנקוט בסחבת במטרה להתחמק מהבדיקה. היא הגישה בקשות חוזרות ונשנות שנדחו על ידי בית המשפט וסירבה לקיים את הבדיקה על אף החלטת השופט. בסופו של דבר נבדקו הצדדים בבדיקות פוליגרף ונמצא באופן חד-משמעי כי האב דובר אמת בכל תשובותיו והמבקשת נמצאה דוברת שקר בכל תשובותיה. השופט קבע כי טענותיה של האם כי אין להכיר בתוצאות הפוליגרף - נטענו בחוסר תום לב גמור, בדיעבד, לאחר שהתקבלו התוצאות ומטעם זה בלבד יש לדחותן.
עוד קבע השופט נאמן, כי בדיקת הפוליגרף הוכרה כראיה קבילה כשהצדדים הסכימו להפוך אותה לכזו. בנוסף, לבית המשפט לענייני משפחה סמכות מיוחדת לסטות מסדרי הדין ודיני הראיות ולפתחם. בצרוף התרשמותו בדיון מהצדדים, מצא השופט לנכון להתחשב בבדיקת הפוליגרף שנערכה לשם קביעת ממצא עובדתי, לפיו המבקשת שיקרה בבדיקת הפוליגרף ולמעשה בדתה את האירוע מליבה, תוך שהעלילה על המשיב טענות שלא היו ולא נבראו. בנוגע לצווי הגנה כתב השופט: "על בית המשפט לעמוד על המשמר שלא יעשו שימוש בבקשות לצו הגנה חסרות בסיס או גרוע מזה - בחוסר תום לב כדי להשיג מטרות זרות והישגים שאינם ביסודות החוק; שימוש בחוק למניעת אלימות ו/או מניעת הטרדה, שלא לצורך ו/או בחוסר תום-לב על מנת להשיג הישגים שאינם ביסודות החוק, הוא בבחינת רעה חולה שיש לעצור ולמנוע! מלבד זאת, ריבוי בקשות חסרות בסיס עלול להביא לכך כמאמר סיפור העם הידוע, כי כאשר יקרא הרועה 'זאב זאב' לא יאמינו לו לאור לקחי העבר".