משוואה עם נאלם אחד

הבוחר אמר את דברו. הבוחר נספר.

ככל שזה תלוי בנבחרים – הבוחר יכול לחזור ולנמנם. הבוחר יכול לחזור לשגרת יומו המתישה ואפילו לחזור ולקטר כאוות נפשו, ברישיון "משטרת הקיטורים". העיקר שלא יסתובב לנבחרים בין הרגליים ויפריע להם לעשות כאוות נפשם, ובעיקר כאוות נפשם של מוקדי הלחץ השונים. עוד ארבע שנים ישלחו לנו הזמנה מנומסת וממוחשבת לשוב ולמלא את חובתנו הדמוקרטית, לגשת אל מאחורי הפרגוד, להיספר, וחוזר חלילה...

שני צדדים לה, למשוואה הדמוקרטית - הבוחרים והנבחרים. קולו של הצד הנבחר נשמע ללא הפסק, על כל במה ומול כל מיקרופון מזדמן. לעומתו, קולו של הצד הבוחר נשמע כביכול פעם בארבע שנים. בהזדמנות חגיגית זו הוא אף נספר, בקפדנות, בדקדקנות ובחגיגיות רבה, ומרגע זה לא שומעים אותו יותר ולא "רואים אותו ממטר". ואת מי שלא רואים ולא שומעים, בוודאי שלא סופרים יותר. במשך ארבע שנים.

שורשי הדמוקרטיה נטועים ביוון העתיקה וגלגולה המודרני הינו כבר בן מאות שנים. הקצב הנינוח והדיאלוג המצומצם כל כך התאימו כנראה לעולם שהולך ונעלם. עולם שבו המידע המגיע לציבור היה חלקי ומצונזר עד עיקור. עולם של תהליכים סדורים ומדודים, המובלים ע"י ממסדים כבדים ומכובדים.

העולם של ימינו שונה במהותו. המנגנונים המסורתיים, אין-ספור הועדות, ותהליכי העבודה הממושכים אינם עומדים בקצב האירועים ואינם מדביקים את קצב התפשטות המידע, התגובות ותגובות הנגד. הם גם לא מספיקים לעכל ולהפנים את הררי המידע שנוצר ומקיף אותנו ב"עננים" הזמינים לכל בקצה אצבעותינו המקלידות.

בעולם הישן הסתפקנו, הבוחרים, בכך שאחת לארבע שנים "שפטנו" את עשיית הנבחרים ו"החלטנו" האם להמשיך ולתת בהם את אמוננו או להחליפם באחרים. לאחר מכן נאלמנו ונעלמנו. במציאות של ימינו, בקצב האירועים הנוכחי, המשמעות היא שאנחנו, הבוחרים, לא נוכחים כלל בזירה המרכזית שמגדירה את מתווה חיינו. הנבחרים דווקא כן נמצאים שם, והם לא ממש לבדם אלא מלווים מקרוב על ידי קבוצות אינטרסים מאורגנות היטב, ופועלים ללא שום מנגנון אפקטיבי של פיקוח וללא מתן דין וחשבון. במקרה הטוב והנדיר יפעלו על פי תפישת עולמם, ובמקרה הרע והשכיח, על פי עוצמת הלחץ המופעל על ידי אותן קבוצות אינטרסים.

משהו בכל הסיפור הזה חייב להשתנות.

בשבועות שלפני הבחירות פנו "עורו" וארגונים נוספים בקריאה לציבור לעשות את הצעד המינימלי הנדרש מאזרח במדינה דמוקרטית – להצביע. אבל כאמור, ההצבעה היא רק פעולה נקודתית אחת בתהליך הקבוע והמתמשך של התנהלות חברה ומדינה. אם לא נמצא את הדרך להיות נוכחים ומשפיעים לאורך כל התהליך ימשיכו לעשות זאת עבורנו, ולאו דווקא לטובתנו.

נדמה שכבר הבנו ש"המבוגר האחראי" היחיד והאמיתי שידאג לכך שמה שבאמת חשוב לנו אכן יקרה פה, הוא את, אתה ואני. הכוח האמיתי בדמוקרטיה נמצא בידינו להלכה, ויהיה בידינו גם למעשה - אם רק נשכיל לדעת להפעילו. קווי הפעולה כבר שורטטו: ידע ומודעות - די לרפרף בדפי השיח הציבורי היומי של השנה החולפת כדי לחוש בשינוי העצום שחל בתחום זה. איחוד כוחות - ראו את הצעירים שהתעוררו ומובילים פעילות חברתית ופוליטית ענפה, ראו את הוותיקים שחשים שהתשתית הערכית והמעשית שעל בסיסה בנו את ביתנו כאן הולכת ונשחקת, ומוכנים לתת יד לתיקונים הנדרשים, ראו את שלל הארגונים והעמותות שמובילים יוזמות חברתיות-פוליטיות שונות ומגוונות. והתווך האינטרנטי - ראו את השיח והתהליכים המרתקים המתפתחים שם בקצב מדהים, את השפעתם המדהימה על סדרי עולמנו בכל קצוות תבל.

למען האמת לא נדרש מאתנו מאמץ גדול כל כך. האתגר הגדול ביותר הוא לדלג מעל מחסום הציניות ולחצות את סף האמונה והתקווה. אחר כך כבר הרבה יותר קל לצרף את קולנו הפרטי למאמץ מאוחד של רבים כמונו. "עורו" (ושותפים נוספים לדרך) יצרה כבר מערכת שמאפשרת לעוצמה המאוחדת הזו להיות נוכחת, נשמעת ומשפיעה לאורך כל התהליך הדמוקרטי, לאורך זמן. במסגרת זו ניתן לעשות שלושה דברים בסיסיים ומהותיים – ללמוד ולדון על הנושאים החשובים לכולנו, להגיע להסכמות על היעדים הנדרשים, וחשוב מכל, אל מול כל יעד כזה שיוגדר - לצאת למסע של פעילות ציבורית מתמשכת, שתעשה שימוש בכל אמצעי דמוקרטי אפשרי, ותביא להשגת היעד. כך ניתן יהיה להשיב את הקול הנאלם לצד הנעלם ולהחזירו אל הזירה. כך ניתן יהיה להגיע לפתרון אמיתי של המשוואה הדמוקרטית.

הכותב הוא מנכ"ל התנועה החברתית "עורו" לייצוג הרוב בישראל